חיפוש

 

 
לדף הבית >>     >>

בחירות - לא למבוגרים בלבד

 

המטרה ההורית היא לגדל ילד עם דימוי עצמי גבוה, בוטח בעצמו וביכולותיו, עצמאי ואחראי למעשיו. כזה היודע לבחור נכון עבור עצמו ולקחת אחריות על בחירותיו ועל תוצאותיהן

 

תפקידנו כהורים להכין את ילדינו לחיים בחוץ. שם הם יצטרכו לא פעם להכריע בסוגיות ולקבל החלטות מתוך מספר חלופות. תהליך זה כרוך בוויתור כמו גם בהימור. זה מצריך אחראיות, אומץ ואופטימיות. מדובר למעשה ביכולות שילדינו לא נולדים עימן, אלא מתפתחות תוך כדי אינטראקציה איתנו ההורים.

לכן, ככל שנשכיל לאמן את ילדינו כבר מגיל צעיר בחופש בחירה, כך תעלה ההסתברות שיצאו "מבית הגידול" שלנו עם תכונות אלו ועם המסוגלות לקבל החלטות, קלות כקשות. אדם שלא התאמן בילדותו בבחירות, גדל לעיתים קרובות למבוגר המפתח תלות באחרים ומבקש שיחליטו בשבילו. אדם תלותי הוא לא פעם אדם תובעני מאוד. . אז איך מאמנים את ילדינו בחופש בחירה?

ראשית, כדי לפתח ולהגדיל את חופש הבחירה, ההורים צריכים לאפשר לילד בחירות המתאימות לגילו וליכולותיו, ובהדרגה להרחיב את טווח האפשרויות. סביב גיל שנתיים שלוש, הידוע כ"גיל המרי הראשון", בו המוטיבציה של הילד אינה להתמרד אלא לחוש מסוגלות ושליטה, ניתן ורצוי לאפשר חופש בחירה בתחומים שונים כמו - בחירת מברשת שיניים, סיר, ישבנון, סיפור, משחק, קלטת וכד’.

כדי לא לגרום לבלבול ולחוסר יכולת להחליט, חשוב לתת לילדים לבחור בין לא יותר משתיים-שלוש אפשרויות. *באותו שלב מאד דעתני בהתפתחות, ניתקל לא פעם בסיטואציה בה הפעוט בוחר ללכת לגן עם מגפי גומי ביום קיץ או בסנדלים ביום חורף. ממליצה לכם ההורים לחשוב עם עצמכם עד כמה באמת עקרוני לכם להתעקש עימו במצבים אלו.

שהרי, בכך שתאפשרו לו להתנסות בבחירה שלו, ילמד לקחת עליה אחריות ולהיווכח בעצמו אם היא מתאימה לו או לא. השאלה שעלינו ההורים לשאול את עצמנו לפני שאנו מגיבים להתנהגות הילד היא מה המטרה החינוכית שלנו - מה הרווח ומה המחיר לטווח הרחוק? האם במקרה זה הרווח לתחושת הערך, תחושת היכולת, העצמאות והאחריות של הילד לא גובר על המחיר? (למעט אי הנוחות של ההורה) מה לובשים? מי לא מכיר את הויכוחים על הבוקר, בעיקר עם הבנות, סביב נושא הלבוש.

"אבל אני רוצה את החצאית הכחולה", רוקעת ברגלה דנה בתסכול רב "אין מצב" אמה עונה לה "החצאית חגיגית מדי בשביל ללכת איתה לגן" "אני מרשה לך רק עם מכנסיים ואין לי כוח להסביר לך את זה כל בוקר מחדש" , "אז למה למיכל הרשו לבוא אתמול עם שמלה לגן?".... סביר להניח שויכוח זה היה נמנע, לו היו מאמנים את דנה בבחירת הבגדים שתלבש, יום קודם לכן. מאפשרים לה לבחור סט בגדים מתוך שתי אופציות, כך שהצורך שלה להחליט ולבוא לידי ביטוי יתממש בתוך גבולות שההורים מציבים.

דנה הייתה מרוויחה מכך העצמה של תחושת הערך שלה ואימון בעצמאות ואחריות. ומה אם למחרת דנה תתחרט? אתם שואלים. זו הזדמנות פז לאמן אותה בלקיחת אחריות על בחירותיה, בתנאי שנענה לה באמפטיה ולא בכעס: "אנחנו מבינים שאת מתחרטת אך זה מה שבחרת. הערב תוכלי לבחור שוב". חשוב שנעמוד בכך גם אם היא לא מרוצה. גם מצבי הרוח של ילדינו נתונים לבחירתם, ורצוי שנכבד זאת. בחירת מצב רוח כשמאפשרים לילד לבחור באיזה מצב רוח להיות, אפשר גם לממש גבולות.

אין סתירה בין השניים. כך למשל, בגיל ארבע בערך, כשהילד אינו מגיע להתקלח ברצון אלא מעכב את התהליך, אפשר לומר לו: "עכשיו הולכים להתקלח. אתה יכול לבחור אם אתה הולך בכיף או לא". של מי הצורך? קורה והורים, מתוך רצון שילדם יהיה מקובל ומעורה חברתית, לוקחים אותו אחרי שעות הגן לחבר ומשם לגן שעשועים ומגיעים הביתה רק בשעות הערב. לעתים, כל מה שהילד רוצה כשהוא חוזר מהגן, או מביה"ס, הוא לאכול ארוחה קלה ולראות תוכנית נחמדה בטלוויזיה ופשוט לנוח. כן, לנוח. עבור הילדים, יום בגן או בביה"ס מקביל ליום עבודה שלנו המבוגרים.

זהו יום בו הם מתמודדים ומתאמנים בלי סוף בדחיית סיפוקים, ויתור, משחק בצוותא והישמעות לכללים. עלינו לכבד זאת ובמקום "לדחוף" ו"לגרור" אותם מפעילות אחת לשנייה, לאפשר להם לבחור בין אם להזמין חבר, ללכת לחבר או להישאר בבית. חשוב לכבד את הבחירה שלהם. מה בתפריט היום? אימהות רבות, (סליחה על "השוביניזם", אך גם בימינו "הנאורים", לרוב אלו האימהות שמבשלות) מרגישות מתוסכלות מכך שהן משקיעות מזמנן וממרצן כדי לבשל לילדיהן ארוחות בריאות ומגוונות ובתמורה אלו האחרונים מעקמים את הפרצוף במקרה הטוב ובמקרה הרע בקושי אוכלים.

לא פעם יאמרו משפטים שנשבעו שלעולם לא יגידו כמו: "נמאס לי לעמוד ולבשל כל היום. זה מה שיש וזה מה שתאכלו. מה אתם חושבים שזו מסעדה כאן?" התסכול ברור אך ניתן היה למנוע אותו על ידי מתן חופש בחירה מבעוד מועד וכמובן מתוך גבולות ברורים. מומלץ שהאם תחליט מראש בינה לבין עצמה אילו שתי אופציות של ארוחות היא מוכנה להציע לילדיה לבחור מתוכן. לדוגמה - עוף עם אורז או ספגטי בולונז? במידה ויש במשפחה כמה ילדים, ניתן לאפשר כל יום לילד אחר להיות זה שבוחר.

כך כולם יוצאים נשכרים. האוכל הופך להיות באופן מפתיע "טעים" יותר כי הילדים לוקחים אחריות על בחירתם. האם חשה מסופקת ויש פניות לדיאלוג נעים בארוחה במקום לריבים ותסכולים מיותרים. ניתן להמשיך ולתת עוד דוגמאות לרוב. בשורה התחתונה, בזכות מתן אפשרויות בחירה לילד, הילד מסיק: "אני לוקח חלק בתהליך, אני בוחר משמע אני עצמאי, אני בוחר משמע אני קיים כישות נפרדת, אני יכול..."

לסיום, המטרה ההורית היא לגדל ילד עם דימוי עצמי גבוה, בוטח בעצמו וביכולותיו, עצמאי ואחראי למעשיו. כזה היודע לבחור נכון עבור עצמו ולקחת אחריות על בחירותיו ועל תוצאותיהן. הילד לא נולד כזה. עליו ללמוד, להתפתח, להתנסות ולהתאמן בכך, ותפקיד ההורה הוא ללמד, להדריך, לכוון וללוות אותו בדרכו. הבחירה היא למעשה עוד כלי שימושי שבאמצעותו הילד ירגיש משמעותי, חשוב, עצמאי, ויחד עם זאת חשוב לזכור שהבחירה היא בתוך גבולות שקובע אותם ההורה האחראי והבוגר. טלוויזיה . בהצלחה

הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומנחה במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר

 

עירית מודיעין

 

 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

מעגלי תמיכה

מעגלי תמיכה

 

 

 

 

 

עירית מודיעין
לשכת המסחר

 

מדורים

 
 
 
 
הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות