כל האמת על שקרים אצל ילדים
שקרים הם ברוב המקרים תופעה התפתחותית תקינה הקיימת אצל ילדים והיכולת לשקר מעידה באופן פרדוקסאלי על יכולת שכלית, תחכום והבנה של מצבים חברתיים.
שקרים נתפסים אצל כולנו כדבר שלילי ולא מוסרי. הורים בדרך כלל מאד מוטרדים כשילדם אינו דובר אמת. "אוי ואבוי"... הם חושבים לעצמם, "הוא מתחיל עם שקרים קטנים ויהיה בסופו של דבר מבוגר שקרן"...
לפני שאנחנו חורצים עמדה ומדביקים תוויות, חשוב להבין את עולם האמת והשקר בהתפתחות טבעית אצל ילדים. בהמשך, יש להבין מה הם המניעים העיקריים לשקרים אצל ילדים ולבדוק עם עצמנו על מה לדעתנו "יושב" השקר ואיך מביאים את הילד למקום נכון יותר, בו השקר אינו מהווה אמצעי להשגת מטרה כלשהיא.
שקרים הם ברוב המקרים תופעה התפתחותית תקינה הקיימת אצל ילדים והיכולת לשקר מעידה באופן פרדוקסאלי על יכולת שכלית, תחכום והבנה של מצבים חברתיים.
מה גם שכמו בכל תהליך אישיותי או חברתי, צריך לעבור דרך "מסכת שקרים" כדי להבין את ערכה החשוב של האמת ואיך להשתמש בה.
עם יד על הלב, מי מאיתנו המבוגרים לא משקר אף פעם?
כהורים, אנחנו אומרים לילדים שאסור לשקר אך מצד שני נותנים לא פעם דוגמה הפוכה. אנו משתמשים בשקרים שחלקם מקובלים ואף נחוצים, כמו למשל "שקרים לבנים", במטרה למנוע עלבון או פגיעה בזולת. למשל, הטלפון בבית מצלצל ואבא אומר למי שעומד לענות: "אם זה בשבילי, תגיד שאני לא כאן", הדודה מזמינה לארוחת ערב ולא מתחשק לבוא אז ממציאים תירוץ כדי לא להעליב. הורים גם משקרים לעתים שקרים לא לבנים. השכן מתעניין כמה עלה הבית וההורים אומרים מחיר הרבה יותר זול ממה שהוא עלה באמת.
מנקודת הראות של ילד, כל השקרים הם אותו הדבר והוא בצדק מתבלבל. לכן, עלינו ההורים מוטלת החובה והאחריות להימנע מדוגמה אישית שלילית, לתווך ולהסביר על ההבדלים בין השקרים השונים ולהסביר את המניעים שלנו לאי אמירת אמת גם אם זה מעמיד אותנו במצב לא נוח. מכך ילדינו ילמדו הרבה יותר מאשר מתגובות אימפולסיביות ושרירותיות שלנו.
"אמירת האמת" מושגת בתהליך התפתחותי ולכן כמו בכל רכישת מיומנות אחרת שלהם שאנו מלווים, גם כלפי השקר אנחנו חייבים לנהוג בסבלנות ובהיגיון. ילדים לא משקרים מתוך כוונות רעות, אלא כי הם מחפשים להוציא מכך תועלת.
כבר תינוקות בגיל חצי שנה מסוגלים "לשקר". הם לומדים לעשות פעולות כמו בכי, צעקות, הפקת שיעול מדומה שנועדו כולם לעורר את תשומת הלב של ההורים. בגיל 3 נפוצים אצל ילדים שקרים דמיוניים - הפיה הביאה לי מתנה / אני אפילו יותר חזק מספיידרמן ... אין להתייחס לבדיונות אלו כאל שקרים כי הילד תופס אותם כאילו היו מציאות. סביב גיל 4, הרבה ילדים ממציאים לעצמם חבר דמיוני כדי להשליך עליו את כל האחריות להתנהגותם הלא הולמת. רצוי להתייחס בהומור לאותו חבר דמיוני ולהבין שזה נורמאלי.
טעות קלאסית נפוצה הינה שכשהילד בא ומשקר, אנחנו מתחקרים אותו לעייפה, עד שיגיד את האמת. זה יבטיח רק דבר אחד - שהילד ינסה לטשטש יותר את השקר בפעם הבאה...
שקרים צריכים להדליק נורה אדומה כשהם הופכים לדפוס, לשיטה. במקרה כזה, כדאי שההורים יבדקו מה הצורך העומד מאחורי השקר ובו לטפל. כמו בכל תהליך חינוכי במשפחה, השינוי צריך לבוא קודם כול מההורים...
להלן המניעים העיקריים לשקרים אצל ילדים:
- הימנעות מכעס ועונש: השימוש העיקרי שילדים עושים ביכולת לשקר הוא הימנעות מעונש / כעס. כלומר: אם אגרום לאמא לחשוב שלא אני עשיתי דבר מסוים, היא לא תעניש אותי / תכעס עלי, הוא אומר. כשילד, לדוגמה, אומר" אני שונא את אחותי", רצוי במקום להתפרץ עליו בכעס ובתוכחה להישאר רגועים ולקחת נשימה. האם התגובה שלי תגרום לו עכשיו לאהוב את אחותו? האם ביחסי אחים אין לעתים אהבה ולעתים גם שנאה? אנחנו לא חשנו כך כלפי אחינו?
אם נעניש ונכעס על ילד בגלל אמת, הוא ילמד לשקר כדי להגן על עצמו או להתבצר בעמדתו כדי לזכות בהתייחסותנו, גם אם היא שלילית.
ככל שהאווירה בבית תהייה יותר נוקשה/ ציפיות גבוהות/ לחץ, כך עולה הסיכוי שהילד ירגיש צורך להשתמש יותר ויותר בשקרים.
- הרגשת שליטה וכוח: בשלב זה ילדים בודקים גבולות באופן שיטתי ואז הם משתמשים בשקרים על מנת לבדוק אם הוריהם "הכול יכולים" יגלו את השקר. לעתים הם נהנים "לעבוד" על הוריהם. למשל: "היום הגננת כעסה עלי". ההורה נבהל ושואל מה קרה ואז הילד צוחק: "סתם עבדתי עליך". הילד מרגיש שיש כוח לדברים שהוא אומר ושהוא יכול להשפיע על ההורה ועל התגובות שלו.
בשלב זה, ואני מצטטת את מיכל דליות (סופר נני): "זהו השלב בו הורים רבים נכנסים ל"וויברציה" מאותם שקרים, אבל מה לעזאזל אנחנו רוצים מהם? למה אנחנו כועסים עליהם כל כך כשהם משקרים לנו? ואנחנו מה, לא משקרים להם?...."
- השקר כדרך להביע משאלה: ילדה שהוריה התגרשו מספרת שהם התחתנו שוב. ילד חלש חברתית סיפר שארגן את כל הילדים לשחק משחק ואמר לכולם מה לעשות וכולם עשו. דרך השקר הילד מייחס לעצמו יכולות ואיכויות שהיה רוצה שיהיו לו.
- השקר כאמצעי להימנע מלהרגיש כאב וחולשה: הפסד עבור ילדים כאלה הוא "סוף העולם", דבר שהם לא יכולים לסבול. הם יעשו הכול: ירמו, יציצו ואף יכחישו זאת ולו רק כדי לא להרגיש בעמדת חולשה. גם כאן מומלץ להורים לבדוק אם הקושי לא נעוץ באווירה משפחתית תחרותית מדי ומלחיצה מדי ומה המסרים שהם מעבירים כשהם נכשלים במשימות.
- השקר כדרך להשיג תשומת לב: ילד סיפר שהפצע שקיבל ברגל היה מנשיכה של כלב גדול והאמת הייתה שהפצע נגרם מנפילה. ההתעניינות המאסיבית בסיפור הן מצד הוריו והן מצד חברים והורים אחרים סיפקה לו הרבה מאד תשומת לב. חשוב לעזור לילד להרגיש משמעותי בדרך של תרומה ומועילות ולא בדרך של שקרים.
- השקר כביטוי לפחדים: ילדים מסוימים עלולים בעקבות ריב בין ההורים לספר שהאב עזב את הבית או שהוריו התגרשו כשלמעשה אין זה נכון. הפחד מהאפשרות שזה יקרה הובילה אותו לשקר בעניין.
- השקר כאמצעי להשיג דברים או להתחמק מהם: ילד המספר להוריו שכבר הכין את שיעוריו או למוריו ששכח את המחברת אך למעשה לא הכין שיעורים. ילד אחר יגיד להורים שהוא צריך כסף לסרט ועם הכסף הוא יקנה משהו אחר שהוריו לא היו מרשים לו.
אם גם אתם מוטרדים משקרים אצל ילדיכם, מה מאותם מניעים נראה לכם המתאים ביותר? תבררו קודם כל עם עצמכם, (לא עם הילד) ורק לאחר שתבינו את הרקע, ניתן יהיה לטפל טיפול יעיל, יעלים בהדרגה את הצורך לשקר
דוגמה מקבוצת הורים שהנחתי:
זוג הורים העלה את הקושי שהם חווים עם ביתם האמצעית רוני (שם בדוי) בת ה 8, שלטענתם לא מפסיקה לשקר. כמעט על כל דבר. וזה מוציא אותם מדעתם ובעיקר מדאיג אותם.
דוגמה אחת שנתנו הייתה שבעת שביקרו בבית הסבתא, רוני התרפסה באופן מוגזם לגמרי למראה מתנה "מצ’וקמקת" שקיבלה ועוד הפליגה בסיפורים על דברים שהיא עשתה בבית (שלא היו ולא נבראו...).
ההורים תיארו את רוני כילדה סופר אינטליגנטית, מאד וורבלית שאהבה להמציא דברים ולבדות סיפורים עוד כשהייתה קטנה.
ביחד ובעזרת הקבוצה הבנו שהשקרים של רוני התחילו כשלב התפתחותי נורמטיבי של דמיון ויצירתיות וכשקיבלה על כך חיזוקים בצעירותה, הפך הדבר לנורמת התנהגות כדי למצוא חן. ההורים הודו שהיה קשה שלא "ליפול למלכודת" של אותו קסם, כריזמה ויכולת וורבאלית כובשת בסיפורי הילדה והפנימו את הטעות שנתנו לה יחס "מועדף" וחיזוקים רק במקרים אלה. הדאגה שלהם הייתה, בצדק, שזה הפך לעניין שבשגרה וכאב להם שהיא נזקקה לשקרים כדי להרגיש משמעותית.
איך עוזרים, אם כן, לרוני להרגיש בטוחה ומשמעותית עד כדי כך שתוכל להיות אותנטית וללא צורך בסיפורי מעשיות?
חשוב והכרחי במקרה כמו של רוני "לתפוס אותה על חם" בכל התנהגות אותנטית שלה שלא כרוכה בצורך לרצות או להיות מרשימה וורבאלית, אלא להיפך, ולעודד אותה על כך.
לגרום לה להרגיש אהובה ומשמעותית גם כשהיא מרשה לעצמה להיות לא נחמדה כלפי סבתה או לא להתרפס למראה מתנה שקיבלה...
משפטים מהסוג "אני רואה שאת כועסת...מאוכזבת...מבולבלת..." כשזה מתאים לנסיבות (ותמיד יהיו) יאפשרו לחבר אותה לרגשות העמוקים והאמיתיים שלה ולבטא אותם ללא חשש.
ההורים קיבלו חיזוק מהקבוצה והדרכה לעודד את רוני לבטא גם את החלקים הרגשיים הבלתי נעימים אצלה ולמרבה הפלא השינוי לא בושש לבוא.
במאמר מוסגר אוסיף ששלחתי את ההורים לחשוב גם על המודל שהם נותנים לרוני - האם הם מרשים לעצמם אותנטיות ברגשות?... באופן לא מפתיע ילדים סופגים את המודל שהם חווים בבית...
אוסיף שכדאי להגיב לשקר באופן ענייני ובלתי מוגזם - להסביר את חשיבות האמון ההדדי ואמירת האמת אך לא לגרום לילד לחוש שהרס את היחסים עם הוריו או להצמיד לו תווית של שקרן ולא מוסרי.
ולסיום - חשוב ביותר שנפנים כי התמודדות יעילה עם שקרי ילדים כוללת לא רק את התגובה לשקר, אלא גם יצירת אווירה משפחתית אשר אינה מזמינה שקרים.
שיהיה לכולנו בהצלחה!
הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר
עע.jpg)
