חיפוש

 

 
לדף הבית >>     >>

(הורים) הזורעים בדמעה ברינה יקצרו - חלק א’

 

עבור רבים מאיתנו, הורות אינה משימה פשוטה. היא מזמנת לעיתים תסכולים, תחושת חוסר אונים, איבוד שליטה ורגשי אשמה. על אף שכוונותינו ההוריות לעולם טובות, ללא מודעות, כלים, הכוונה ותמיכה, אין די בהן.

 

הורות מודעת אף היא עניין לא פשוט, שכן היא מצריכה מאיתנו לקחת אחריות על תפקידנו ההורי ולאמן עצמנו במיומנויות רבות. יחד עם זאת, ההשקעה בה משתלמת. וברוח החג נאמר - "(הורים)  הזורעים בדמעה, ברינה יקצרו"

להלן 10 עקרונות מומלצים בהורות, שאולי לא תמיד קל ליישם, אך ככל שנשתכנע ונאמין בנחיצותם,

הפקת התועלת וההנאה מהם לא תאחר לבוא

התפקיד ההורי בשרות החזון ההורי

ניתן לדמות גידול ילדים לניהול פרויקט, תפקיד המצריך תכנון ואסטרטגיה.

לשם כך עלינו ההורים, לברר תחילה מהו החזון ההורי שלנו. דהיינו, אילו תכונות אנו מייחלים לילדינו לחייהם הבוגרים, כשיצאו מבית הגידול שלנו.

אני מנחשת שהרשימה תכלול תכונות כמו - עצמאות, אחריות, ביטחון עצמי, משפחתיות, רגישות לזולת ועוד ובראש הרשימה נמצא, בדרך כלל, את המשאלה "שהם יהיו מאושרים".

למעשה, מדובר ביכולות שיש לכל ילד כאדם ואת היכולות האלה הילד מפתח בהדרגה, תוך כדי אינטראקציה עם הוריו.

על כן, במקום להתנהל מול הילדים ולהגיב להתנהגותם באופן אימפולסיבי, נזכור שאנו בתפקיד ונשאל עצמנו, לפני שאנו ממהרים להגיב, מה המטרה החינוכית שלי? האם התגובה שלי משרתת את החזון ההורי שלי או מרחיקה אותי (ואת ילדי) ממנה?

לדוגמא - אם ייחלנו לילדנו שיגדל להיות בעל ביטחון עצמי, הבה נבדוק את עצמנו כהורים מה אנחנו עושים לשם כך על בסיס יומי. האם אנחנו מעודדים את הילד בכך שאנחנו מאירים בפנס על התנהגויותיו החיוביות או בעיקר מטיפים מוסר ומבקרים על התנהגויות מפריעות? האם אנחנו לוקחים התנהגות רגעית והופכים אותה לתווית שלילית שמגדירה את כל ישותו או עושים הבחנה בין ההתנהגות לילד?

אלו הן שאלות שעלינו לשאול עצמנו ולשם כך אנו נדרשים לאיפוק, השהיית הטייס האוטומטי וניהול כעסים ממקום בוגר ואחראי להבדיל מנעלב.

באשר למשאלה שילדינו יגדלו להיות מאושרים, על פי הגישה האדלריאנית, שלאורה אני מנחה ומדריכה, אושר והצלחה בחיים הם תוצאה ולא מטרה. שהרי סביר להניח שאם נצייד את ילדינו לחייהם הבוגרים בעצמאות, ביטחון, אחריות, מוסריות וכו’, הם יהיו די מרוצים.

 

הקשבה!

הקשבה היא אבן היסוד לתקשורת מקרבת בכלל ובמשפחה בפרט.

ההרגשה שמקשיבים לנו במלוא תשומת הלב היא חוויה הגורמת לנו ולילדינו כאחד להרגיש - דברי מעניינים, אני משמעותי, אכפת ממני, מכבדים אותי, מקבלים ומבינים אותי כמו שאני.

נכון, היא לא פשוטה ליישום כי היא מצריכה מאיתנו פניות, סבלנות, תזוזה מעמדת המטיף/מחנך או המגונן ומודעות במי אנחנו ממקודים בהקשבה - בצורך שלנו או של ילדינו? 

יחד עם זאת מדובר במיומנות הניתנת לרכישה. כדאי להתאמן בה, שכן היא בבחינת כלי רב עוצמתי העומד לרשותו של ההורה. בכוחה לטפח אצל הילד את ההרגשה שהוא שווה באמת, שדבריו, מחשבותיו, רגשותיו הנעימים והלא נעימים ראויים ושהוא אינו לבד בעולם.

בספרה (המומלץ) "הקשיבו לי רגע" כותבת חלי ברק:"כתבתי את הספר כי היה חשוב לי להיות פה לכל הילדים האלה, שעושים צרות....מהניסיון למדתי, שדווקא הילדים האלה מגיבים נפלא כשמקשיבים להם"

ואני מוסיפה - מי לא?

 

 סובייקטיביות

אנחנו מגיעים להורות עם אמיתות, חוויות שצברנו בחיים ואשר משפיעות על התפיסה שלנו לגבי דברים. לעיתים, בעקבות אינטראקציה עם הילד, אנחנו קופצים למסקנות מבלי שקיימנו בירור או דיאלוג אמיתי איתו או עם עצמנו וההמשך ידוע....

אנחנו מייחסים לילדינו הרבה פעמים כוונות זדון או מגיבים בכעס להתנהגות שלהם כי זה נוגע לנו באיזה חשש מאד גדול. כמו למשל, במקרה של שקרים.

אירוע - הילד שיקר

פרשנות - או ואבוי, איזה שקרן

רגש - דאגה וכעס

תגובה - מגיבים בכעס

בכדי שנבין את האחר עלינו להבין את זווית הראייה הסובייקטיבית שלו. לשם כך עלינו להכיר מלכתחילה ברעיון הסובייקטיביות - ברעיון שלכל אחד זווית ראייה שייחודית לו.

ההבנה שלילד שלנו יש את זווית הראייה שלו והיא לאו דווקא זהה לשלנו, עשויה מאד לקדם את התקשורת בינינו. עובדה זו מאפשרת לראות את המקום שלו ולהכיר בכך שיש עוד צדדים לאירוע.

אם נתייחס לעולם הסובייקטיבי של הילד ולא נהייה עסוקים בזה שלנו, נוכל להתחבר לפרשנות של הילד ומכאן לילד עצמו.

אירוע - הילד שיקר

פרשנות - הילד לא מבחין עדיין בין אמת ושקר/ מבטא משאלת לב/ חושש מהתגובה שלנו ולכן משקר..

רגש - הבנה / חמלה

תגובה - אמפטיה והכוונה ממקום בטוח

 תחושת שייכות

כל ילד, כמו כל מבוגר, רוצה להרגיש שייך - להרגיש שיש לו מקום, ערך ומשמעות בשדה החברתי בה הוא פועל. בבית הוא נמצא באינטראקציה עם האנשים החשובים ביותר בחייו. שם הוא לא רק רוצה, אלא צריך להרגיש שייך - אהוב, נחוץ ויכול. האסטרטגיה הראשונית והבריאה שהילד מפעיל על מנת להרגיש שייך היא דרך תרומה ומועילות ושיתוף פעולה. קודם לעצמו ומאוחר יותר בהתפתחות, למשפחתו ולשאר מעגלי החיים.

לכן, חשוב מאד, גם אם זה לא תמיד נוח לנו, לעודד תרומה, מועילות ושיתוף פעולה של הילד על ידי כך שנאפשר לו לעזור ולקחת חלק במשימות הבית ונוקיר גם את הרגעים בהם הוא מעסיק את עצמו ובכך תורם להתפתחותו.

כאשר יש לו ספק בשייכות, כיוון שבתחושה הסובייקטיבית שלו התנאים לשייכות לא מתקיימים, הוא יחפש דרך אחרת כדי להשיגה. דרך זו עלולה להיות שגויה.

הבשורה שלי אליכם ההורים - התנהגותם המפריעה של ילדינו אינה נגדנו, היא בעד המקום ותחושת השייכות שלהם.

עלינו, ההורים, להיות מודעים לעובדה שלהתייחסות שלנו להתנהגות הילד השפעה מכרעת על תפיסת השייכות שלו. כל זמן שנמשיך לספק תגובה שעונה למטרתו של הילד, הילד לא יחדל מהתנהגותו זו.

לכן, מומלץ להגיב בעידוד להתנהגויות מועילות ולהתעלם מהתנהגויות מפריעות. (לא מהילד)

   שיתוף והתייעצות

אני מניחה שאם אשאל אתכם את מי אתם נוהגים לשתף ועם להתייעץ תאמרו לי -

כאלה שדעתם חשובה לי, שאני רוצה בקרבתם, שאני סומך עליהם וכד’.

תסכימו איתי שמדובר במסרים שכדאי להעביר גם לילדינו. כל כך מעצים, מקרב ומעודד רגישות, התחשבות והדדיות.

הכוונה בשיתוף היא באמת to share, לחלוק. לארח את הילד בעולמנו. מדוע לארח? כי אנחנו משתפים אותו באינפורמציה או ברגש או בחוויה הקשורה בנו.

כמובן שיש לשתף את הילד ברמת ההבנה והרגש שלו. לא נעמיס עליו רגשית, נעשה זאת באחריות ונבחר עיתוי מתאים.

התייעצות היא למעשה עליית מדרגה ביחס לשיתוף כיוון שיש כאן הדדיות - אנחנו כן מצפים לתשובה ומענה מהילד ומסתמכים על זה. גם כאן, נפעיל שיקול דעת - לא נתייעץ בנושאי זוגיות, מיניות, תכנון משפחה, משכנתא, מעבר דירה. לגבי האחרונים, ניתן לשתף אך לא מומלץ להתייעץ.

הורים רבים מתקשים לשתף ולהתייעץ בשל סיבות שונות - חוסר במודעות ואימון, לא חוו את זה בבית המוצא, חסות יתר כלפי הילדים, פחד לאבד מסמכותם ולהתגלות בחולשתם, תפיסה של עליונות ועוד.

אם נפנים את עוצמת כלים אלו, גם אנחנו ההורים נלמד ליהנות מהם. השיתוף וההתייעצות מהווים הזדמנות להרפות מעמדת המטיף והמחנך ולקרב את הילד לעולמנו ואותנו לעולמו. הילד לומד שזה בסדר לא להיות מושלם ומקבל כאן מודל מופלא לחיקוי לחיים.

רבים הסיכויים שילד שגדל באווירה מתמשכת של שיתוף והתייעצות ישתף ויתייעץ גם הוא בבוא הזמן. זאת ועוד, השיתוף לדוגמה,

 חלק ב’ בתחילת שבוע הבא

עירית מודיעין

 

 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

מעגלי תמיכה

מעגלי תמיכה

 

 

 

 

 

עירית מודיעין
לשכת המסחר

 

מדורים

 
 
 
 
הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות