בין שני עולמות
נערה מרעות נפצעה באימון התעמלות ואושפזה בבית החולים "דנה" כשהיא זוכה לטיפול רפואי מעולה וחדר עמוס בני משפחה, חברות, פרחים ומתנות. באותה מחלקה שוכב נער פצוע שהגיע לטיפול הרפואי על עגלה רתומה לחמור שלושה ימים אחרי שנפצע במשחק כדורגל. בין שני העולמות.
ביום שני שעבר שברה שחר, מרעות, את המרפק במהלך אימון מכין למבחנים בוינגייט. כמקובל, הוזעק אמבולנס שלקח אותה לבית החולים. בבית חולים החליטו שנערה בגילה מתאימה עדיין לטיפול ייחודי בבית חולים לילדים והיא הופנתה למומחי ילדים בתחום האורטופדיה.
בתום מספר שעות מצאה עצמה שחר אחרי ניתוח מורכב וארוך במרפק, מחוברת לאינפוזיות ולמשככי כאבים, מאושפזת במחלקה האורטופדית. האחיות מכרכרות סביבה כמו גם רוב המשפחה. חברותיה מרעות לא הפסיקו להגיע, להתקשר, לשלוח פרחים, שוקולדים, בובות פרווה וחוזר חלילה. וכל זאת, קורה לא כי היא קיבלה פרוטקציה מיוחדת (מה שלמען האמת היא כן- קצת), אלא כי זהו הטיפול המקובל והשגרתי לו יזכה כל ילד במדינת ישראל.
ביום שני בבוקר יצא א., ילד בן 13 לשחק כדורגל ברחוב. אבא שלו לא היה בבית באותה העת. אמא, היתה עסוקה בטיפול באחותו התינוקת הקטנה ובעוד תינוק של הדודה שיצאה לשוק. א. פגש את חבריו והמשחק החל. וכמו שמקובל בקרב ילדים, בלהט המשחק הוא לא הבחין במוט המתכת שבולט מהקרקע. וכמו בחוקים המוכרים של מרפי, הוא פגע בברזל הבולט. רגלו נשברה וחתך עמוק קרע את הרגל.
אמבולנס, לא נמצא באיזור מגוריו של א. וגם לא נמצא שכן עם מכונית שיוכל לקחת אותו. צעקות הכאב שלו הזעיקו את אימו שקראה לדוד שגר בסמוך. הדוד, בעל מתפרה שנסגרה מחוסר עבודה וחומרי גלם, נטל את א. בידיו והחל בצעדה ארוכה לעבר בית החולים. את חמשת הקילומטרים האחרונים לפני בית החולים עשו השניים על עגלה רתומה לחמור, שבעליה הסכים לקחתם תמורת תשלום כמובן.
בית החולים "שיפא" בעזה, הוא המוסד הרפואי היחיד שמאפשר טיפול רפואי שמתאים לילד פצוע במצבו של א. וכך, מצא עצמו א. יחד עם הדוד המסור בשערי בית החולים "שיפא". במקביל אליו הגיעו לבית החולים שלושה פצועים נוספים, השלושה נפגעו מרסיסי פגזים שירה צה"ל אל "אזורי שיגור קסאמים". א. בן ה-13, הונח בצד והרופאים התפנו לטפל בפצועים המוקפים בעשרות צוותי טלויזיה שבאו לסקר את המקרה במקום הכי פוטוגני בעזה. האמבולנסים של הסהר האדום ייבבו, הסניטרים רצו עם האלונקות והמצלמות תיקתקו ללא הרף. רק א. נשכח בלהט התקשורת והרופאים המתרוצצים מול המצלמות. בקשותיו של הדוד לתת לילד משהו, שיקל על כאביו, נתקלו בתגובת ביטול חסרת סבלנות.
יום ראשון בלילה, א. מתפתל בכאביו. אח מקומי ניגש להסות את הילד הצועק. תחנוניו של הדוד שיטפלו בילד נענו ברטינה ובאמירה ש"עוד מעט יבוא רופא". מעט אחרי חצות ניגש הרופא התורן אל הילד שהמתין במסדרון. בתום בדיקה קצרה הוא הסביר לדוד המודאג שהילד צריך ניתוח כי עצם הרגל נפגעה והמקום כבר מזוהם.
ניתוח כזה, הסביר הרופא יהיה קצת קשה לבצע ב"שיפא", וגם אם הם יבצעו אותו "החומרים והתרופות עולים הרבה כסף". חוץ מזה, הסביר הרופא שגם תרופות להרגעת כאבים קיימות במשורה, והילד מספיק חזק, "תמורת 150 שקלים הוא יוכל, כמובן, למצוא מנת תרופה שתקל מעט על כאבי הילד". האח חבש בינתיים את הרגל הפגועה והמדממת. דודו של א. הבין מהר מה רוצים ממנו. הסבריו של הרופא לא הותירו בו שום ספק.
בירור שביצע הדוד עם הצוות הרפואי במקום העלה שהפתרון המיידי הוא לקחת את הילד לבית חולים במצרים, בקהיר או אלכסנדריה. "אבל איזה טיפול הוא יקבל שם, אתה בטח מבין" הסבירו לו הרופאים. הזמן חלף וביום שני בבוקר הצליח הדוד להפעיל, קרוב משפחה ברמאללה שעובד ברשות הפלסטינאית. הקרוב-רחוק הזה הפעיל אישית את אבו-מאזן. זה לחץ, והצליח. עם הרבה פרוטקציה, הגיע האמבולנס של הסהר האדום למחסום ארז. שם הוא עוכב עוד כשעתיים. אבל כשניגש הרופא הצבאי לבדוק את א. ששכב באמבולנס, ידע הדוד שהילד יקבל מעתה את הטיפול הטוב ביותר.
כשהגיעה שחר מרעות לבית החולים בתל-אביב, ובתום שעתיים של בדיקות הוכנסה לחדר הניתוחים, היה א. כבר מאושפז במחלקת הילדים של בית החולים "דנה", אחרי ניתוח ראשוני בו נוקה הזיהום שפשט בעצם הפגועה. הרופאים הודיעו לדוד שהילד יועבר לטיפול ייחודי בבית חולים אחר ואחר כך יוחזר להשלמת הטיפול בו ב"דנה".
אנשי האדמיניסטרציה של בית החולים הודיעו לו שצריך לדאוג לאישור כספי ממשרד הבריאות הפלסטינאי, אבל בעצם כולם ידעו שאת הכסף עבור א. יראה בית החולים, אולי יחד עם בוא המשיח (היהודי-כמובן).
עע.jpg)
