חיפוש

 

 
לדף הבית >>     >>

שבח זה לא עידוד // ילדודס

 

לילדים יש אינטואיציות חזקות מאד והם קולטים מתי החיזוק שהם מקבלים הוא אותנטי ומתי לא. לכן, חשוב שלא נעודד בכל מחיר ושנקפיד על איזון ומינון, כמו בכל דבר

 

עם יד על הלב, מי מאיתנו לא אוהב לקבל מזמן לזמן מחמאות, חיזוקים חיוביים ושבחים? לרובנו זה נעים ומכאן שכהורים, אנו מניחים אינטואיטיבית שככל שנרעיף מאלה על ילדינו, כך הם יתפתחו, יצליחו ויגדלו להיות מבוגרים המממשים את יכולותיהם ובוטחים בעצמם.

אז זהו, שלא בהכרח!

על מנת שבאמת נוכל לעזור לילדינו לפתח תחושת ערך גבוהה, עלינו לדעת איך להחמיא להם באופן יעיל, דהיינו - לעודד!

כאן המקום לעשות הבחנה בין שבח לעידוד.

שבח

עידוד

כל הכבוד לך!

אתה ספורטאי מעולה!

אתה חכם!

אוהו, קיבלת 10- אתה גאון!

את ממש ציירת

אתה ילד טוב

המעשה שעשית היה חשוב כי...

בטח כיף לך להגיע לכאלה הישגים...

החשיבה שלך נשמעת לי הגיונית כי..

אני מעריך את המאמצים שהשקעת...

הציור שציירת מוצא חן בעיני כי...

המעשה שעשית היה טוב כי...

 

ודאי אתם תוהים מה רע ב"כל הכבוד לך"? או ב"אתה ילד טוב"?

זה לא רע אך בהחלט בעייתי:

  1. ראשית, משפטי שבח מתייחסים להצלחות בלבד, מה שאומר שהם גם מותנים בהן. משפטי עידוד, לעומת זאת, מתאימים גם במצב של תחושת כישלון או פגיעה בערך ומעבירים את המסר - "אתה לא פחות שווה כשאתה נכשל".
  2. השבח מדגיש תוצאות ומייצר מוטיבציה חיצונית בעוד עידוד מדגיש עשייה, תהליך, מאמץ, שיפור והשקעה ובכך מלמד את הילד שעבודה קשה משתלמת. מסר כזה מסייע בבניית בטחונו העצמי של הילד הרבה יותר משבחים ריקים מתוכן.

אמירות כלליות כמו "כל הכבוד", "איזה יופי", אינן מתייחסות עניינית למה שהילד עושה ולכן לא באמת גורמות לילד להבין למה אנו מתכוונים ומה בהתנהגותו היה טוב. אלו אמירות שסוגרות את החוויה בבחינת "ראינו, יופי, הלאה".

יהודה אטלס כותב בספרו "הילד הזה הוא אני" - "כשאמא אומרת לי יופי יופי, אני יודע שהיא לא הסתכלה בכלל".

  1. שימוש מופרז בשבחים עלול לגרום לילד לפתח תלות בשבחים ובחיים האמיתיים הוא עלול להתאכזב. מה עוד, שהוא לומד למדוד את הערך שלו על פי קביעה של אחרים. השימוש בעידוד לעומת זאת עוזר לילדים לעשות את הטוב ביותר שלהם בעיקר משום שזה מסב להם סיפוק וגאווה בעצמם. הם לומדים לפתח אמון בעצמם וליצור סטנדרטים פנימיים להערכה.
  2. משפטי שבח עלולים לעורר בילד ציפיות גבוהות מעצמו וכפי שאומר המשפט "כגודל הציפיות, גודל האכזבות". כשילד מורגל לשמוע מהוריו "כל הכבוד" על דבר טוב שעשה בעיניהם, הוא יפרש אי אמירה או התייחסות לכך שהתנהגותו לא הייתה טובה. באותה מידה ילד המורגל לשמוע אתה גאון כשמקבל 10, עלול לפרש ציון נמוך מ 10 ככישלון וכד’.

אמא בקבוצת הורים סיפרה שכשאמרה לביתה בת ה 4 "הציור שלך מדהים! הפסיקה הבת באותו רגע לצייר, מעכה את הציור וזרקה אותו לפח. עדיף היה להשתמש במשפט עידוד בסגנון "אני רואה שאת ממש אוהבת להשתמש בהרבה צבעים".

  1. שימו לב ששבחים מתייחסים לעושה - אתה חכם! אתה ילד טוב! את נהדרת! ובכך עלולים לחסום ולקבע ואילו עידוד מתייחס למעשה - אהבתי את החשיבה שלך, המעשה שעשית עכשיו היה מאד יפה בעיני כי... ובכך מתאפשר לילד מרחב.

העידוד מספק תיאור למה שראינו והרגשנו ביחס למעשהו של הילד ובכך אנו חושפים אותו לתכונות הנמצאות בו וערכו עולה בעיני עצמו. דוגמה: במקום להעריך ולומר לילדה שסידרה את חדרה: "כל הכבוד,את ילדה טובה!" מומלץ לתאר את מה שאנו רואים ואיך אנו מרגישים: "אני רואה שהמחברות מסודרות על המדפים והצעצועים כבר לא מפוזרים על הרצפה. ממש תענוג להיכנס לחדר שלך".

לסיום, חשוב לי לציין שלילדים יש אינטואיציות חזקות מאד והם קולטים מתי החיזוק שהם מקבלים הוא אותנטי ומתי לא. לכן, חשוב שלא נעודד בכל מחיר ושנקפיד על איזון ומינון, כמו בכל דבר.

בהצלחה!

הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר.

עירית מודיעין

 

 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

מעגלי תמיכה

מעגלי תמיכה

 

 

 

 

 

עירית מודיעין
לשכת המסחר

 

מדורים

 
 
 
 
הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות