אחים בדם
נשאלת השאלה- כשאנחנו מתערבים, האם אנו משיגים את המטרות שעומדות מאחורי ההתערבות? דהיינו - שקט, צדק, חברות בין הילדים, הגנה על החלש....? ממש לא!
חשוב שההורים יכוונו את האחים ויקדמו מערכת יחסים חמה, אוהבת ומפרגנת , גם אם במקומות מסוימים יהיה צורך להניח לדינאמיקה שבין האחים להוביל.
על מנת שהורים ישכילו לעשות זאת, עליהם להיות מודעים לדברים הבאים:
•א. הבנת מקור המריבות בין האחים והשפעת ההתערבות שלנו:
מריבות בין אחים מתקיימות לשתי מטרות:
•1. מטרה חברתית - לשם נכניס את השעמום, עיסוק, שעשוע, חילוקי דעות, לא יודעים לישב סכסוכים. דהיינו, אימון ביחסי אנוש. אימון בהתפייסות, ביישוב סכסוכים, בלמידת הגולות אחד של השני, הכרות זה של זה. מטרה חשובה לא? לא חבל להפריע?
•2. העסקת הורים - לשם נכניס את התחרות, קנאה, קהל, תשומת לב.
הורים מתערבים כי הם רוצים שקט, כי הילדים מבקשים מהם לשפוט, רוצים צדק, לא מסוגלים לסבול מריבות, כי מבחינתם זה כישלון חינוכי אם ילדיהם רבים, רוצים שילדיהם יהיו חברים, כדי להגן על החלש, למנוע פגיעה פיזית.
נשאלת השאלה- כשאנחנו מתערבים, האם אנו משיגים את המטרות שעומדות מאחורי ההתערבות? דהיינו - שקט, צדק, חברות בין הילדים, הגנה על החלש....? ממש לא!
כשאנו מתערבים במריבות של ילדינו, אנחנו משבשים את האימון שלהם ביחסי אנוש על כל הכרוך בזה.
בכך ששימשנו קהל, בעצם הגדלנו אצלם את המוטיבציה לריב הבא
כשאנו מגנים על החלש - אנחנו מעצימים את הקנאה, התחרות, מקבעים את החלש בתפקיד "התמים" שזקוק להגנתנו ואת אחיו בתפקיד הבריון ו"הרע"
אם נפסיק להתערב, ואסביר בהמשך איך, המריבות יצטמצמו בצורה דרסטית. אולי תהייה הסלמה בהתחלה, כי לילדים יש נטייה לבדוק את הגבול. יישארו מריבות אך הן יהיו בתחום המטרה החברתית, שחשובה לכשעצמה, ולא תרגישו צורך להפסיק אותן.
•ב. כמה מילים על קינאה ותחרות ביחסים בין אחים:
תחרות וקנאה הם טבעיים ונורמטיביים וכדאי מאד שאנו ההורים נפסיק להזדעזע מזה. אם ננסה לדכא אותן או לגרום לילד רגשות אשם על כך שהוא מקנא, דווקא אז עשויה להתעורר בעיה ועלול לעלות קושי בהתמודדות.
זה מתחיל בהצטרפותו של ילד למשפחה. כבר בשבועות הראשונים לחייו של תינוק שהצטרף למשפחה, ניתן לראות את האמביוולנטיות שחש האח הבכור כלפי אחיו התינוק. רגע אחד הוא מציע להוריו "להחזיר אותו" וברגע אחר רץ להביא לו את המוצץ כשהוא בוכה. כשמופיעה קנאה חשוב שנקבל, נכיל וניתן לה לגיטימציה. יחד עם זאת נגביל תוקפנות. מותר להרגיש - אסור להרביץ. חשוב לזכור שהילד התוקפן מרגיש חסר ביטחון באהבה של הסביבה אליו, לכן תגובה זועמת מדי תחזק את חוסר הביטחון ותוביל בעקיפין להישנות התוקפנות.
כשהתינוק גדל והופך לאטרקטיבי עבור כל בני המשפחה, הקנאה והתחרות מצד הבכור גוברים. בשלב מאוחר יותר גם האח הקטן יתחיל להרגיש קנאה כלפי אחיו. בבסיס תחושת הקנאה נמצאת התהייה - האם אוהבים אותי בכלל? האם אוהבים אותי כמו שאוהבים את אחי?
באפשרותנו ההורים לרכך תחושות אלו בכך שנבקש מאורחים ובני משפחה מורחבת להתייחס גם לבכור. נעניק לו "זמן לבד" איתנו ונראה לו כמה אחיו הקטן מעריץ אותו ועד כמה הוא אוהב ומחקה אותו. התחושה שהוא נערץ תעזור לילד להתגבר על הקנאה.
כאשר הקנאה משותפת לשני הילדים, חשוב שההורים יבהירו להם שכל ילד מקבל מה שהוא צריך ושלכל אחד מתנהגים בהתאם לגילו ולצרכיו. יחס שווה לכולם, תוך התעלמות מהשוני בגילאים יוצר תחושת קיפוח ובעקבותיה קנאת אחים. לכן, זה בסדר שאח קטן ישן בצהריים בעוד הבכור לא מוכרח לעשות זאת, בדיוק כשם שזה בסדר שאת הקטן מאכילים אבל הגדול כבר אוכל בעצמו וכד’. כאשר הילד הצעיר מקנא באחיו הבכור, אפשר לעודד אותו שגם הוא יהיה פעם בגילו ויוכל לישון מאוחר יותר. וכשהבכור מקנא בצעיר, עוזר מאד להזכיר לו שגם הוא היה קטן, וגם איתו השתובבנו או ויתרנו בצורה דומה.
כשילד שואל "את מי אתם אוהבים יותר?" לא להתפתות לענות "אותך" כי תשובה זו פועלת הפוך ממה שהורים מקווים, אלא: "את שניכם", "שניכם ילדים שלי" וכד’.
חשוב להימנע מהשוואות בין האחים - "למה אתה לא יכול להיות תלמיד טוב כמו אח שלך?" "תלמד מאחותך איך מתנהגים"... ומקטלוגים - הוא "הפרחח", היא "החכמה" וכו’. חשוב לא לעשות זאת בפני הילדים אך גם לא בשיחה עליהם, כאשר הם בסביבה. קיבוע בתפקיד מעצים קינאה בין האחים ומייאש. ובכלל, כדאי שנסגל לעצמנו ראייה חיובית עליהם וכך גם יוקל לנו להתייחס אליהם בהתאם.
•ג. אז איך לא מתערבים?
מודיעים מראש בטון נעים: "אנחנו שמים לב שההתערבות שלנו במריבות שלכם לא טובה לכולנו והחלטנו שאתם מספיק בוגרים ונבונים כדי ללמוד לפתור בעצמכם את הבעיה. אנחנו סומכים עליכם"
בעת מריבה - ללכת להתקלח, לחדר...לא להיבהל מדרמות, כי הוצאתם את גורם הקהל.
להפריד כשיש מכות, השפלות כי בבית יש חוק שאוסר מכות והשפלות (גם מצד ההורים) עניינית ובלי לשמש שופטי צדק. כשילד מתחיל לספר - "אבל הוא התחיל וזה לא פייר", תשובתכם צריכה להיות - "מי שהתחיל או לא התחיל, זה ביניכם. חשוב שלא יהיו מכות והשפלות בבית הזה. כל השאר, אני סומך עליכם שתסתדרו".
החמיאו לילדים ועודדו אותם כשהם משחקים יפה במשחק משותף או כשהם מתייחסים יפה זה לזה.
בהצלחה!
הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומנחה במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר
עע.jpg)
