אומנות העידוד
הורים רבים שואלים את עצמם כיצד הילד ילמד לעשות ולבצע דבר מה אם כל הזמן יעודדו אותו ויאמרו לו כמה הוא מוצלח ומוכשר גם כשהוא טועה וכושל. מכאן שלרוב, הנטייה היא להתמקד במה שחסר ובכך זונחים למעשה, את חיזוק רוחו של הילד.
חברה טובה שלי סיפרה לי שפעם, כשעוד הייתה מנהלת בי"ס, חזרה הביתה מיום עבודה מתיש במיוחד ופנתה לבנה שהיה אז בן 7: "עמיתי, היה לי יום כל כך קשה ואין לי מצב רוח. בוא תעודד אותי" עמית לא התבלבל וכמו שלמד מצפייה באוהדים נלהבים במשחקי כדורסל, התחיל לצעוק בהתלהבות ובקצב אחיד: "אימא! אימא! אימא!" היא כמובן פרצה בצחוק והתעודדה בו ברגע.
כאנקדוטה, זהו סיפור חביב הממחיש שכשאנחנו מזהים כוונות טובות, ועל אחת כמה וכמה מצידו של ילד צעיר ותמים, אנו חשים הקלה ושיפור במצב רוח. יחד עם זאת עידוד הוא עניין מורכב בהרבה מקריאות התלהבות קצובות.
על פי מילון אבן שושן: "עידוד - חיזוק רוחו של האדם לעשות ולבצע דבר מה"
הורים רבים שואלים את עצמם כיצד הילד ילמד לעשות ולבצע דבר מה אם כל הזמן יעודדו אותו ויאמרו לו כמה הוא מוצלח ומוכשר גם כשהוא טועה וכושל. מכאן שלרוב, הנטייה היא להתמקד במה שחסר ובכך זונחים למעשה, את חיזוק רוחו של הילד. את הדברים הטובים אנו נוטים לראות כמובנים מאליהם, ועל הדברים הפחות מוצלחים מעירים כדי לתקנם - כי זה מפריע ובולט לעין.
הגישה האדלריאנית, שלאורה אני מנחה, לא מאמינה שניתן לבנות על חולשה אלא רק על כוחות.
כמו לפני כל בנייה, יש להניח יסודות שעליהן ניתן יהיה לבנות את מה שרוצים באופן יציב.
הרעיון מאחורי עידוד הוא להעלות את הערך של הילד בעיני עצמו. בעיקר הילד שחווה מצוקה וכישלון.
עידוד זו אומנות, כי יש שונות באופן בו אנחנו מתעודדים וזה מחייב אותנו להיות קשובים לאופן בו הילד המסוים שלנו מתעודד. מומלץ אם כן לשאול את הילד - למה אתה זקוק עכשיו?
ניסיון של עידוד אמיתי דורש מאתנו להיות בתשומת לב, להקשיב ולהתבונן - זה יותר קשה ודורש יותר השקעה מאשר סתם לזרוק "יופי, נהדר, ילדה מקסימה", אך עצם תשומת הלב שניתנת לילד נותנת לו תחושה שהוא חשוב, יש לו מקום =הוא שייך.
ילד שחווה הצלחה מעודד גם ככה. זה לא אומר שלא צריך לעודד הצלחה, אך החוכמה היא להיות שם בשביל האחר כשתחושת הערך שלו פגועה.
באנגלית לעודד זה to encourage, משמעו להפיח אומץ וזה בדיוק הדבר שלו זקוק ילד שנכשל.הוא זקוק לאומץ לנסות שוב, לאומץ להאמין שהוא יכול להצליח בפעם הבאה ולאומץ ללמוד מהטעות - כי טעות היא רק עוד דרך ללמידה ובשום אופן לא פגם באישיות. ויותר מכול, הוא זקוק לאומץ להיות בלתי מושלם. כשילדים מקבלים את כל אלה, הם מקבלים כוחות להמשיך הלאה ופוגשים את עצמם באופן חיובי.
העידוד הוא מזון לנפש וכדאי לתת אותו במינון שנותנים מזון. על אף שכול ילד, מתעודד בהתאמה אישית, ישנם עקרונות אוניברסאליים לעידוד כמו:
•א. קבלת עצמנו וכל אדם בקבוצה ללא תנאי - "נועה, חמודה שלי, זה יכול לקרות לכל אחד"
•ב. כבוד הדדי וקבלת השונה - "נועה את בסדר? איזה מזל שלא קרה לך כלום"
•ג. הדגשת החיוב כמו גם הדגש על התהליך ולא על התוצאה - "מה שחשוב זה שניסית לעזור"
•ד. מתן אמון ביכולות על ידי הטלת אחריות - "בואי ננקה ביחד ונכין צ’יק צ’ק סלט חדש"
•ה. הפרדה בין העושה למעשה - "הפריע לי חוסר הזהירות שלך" במקום "לכי מפה שלומיאלית אחת". ההבחנה הזו מבטלת את המסר שהילד לא בסדר, גם אם המעשה שעשה לא בסדר. במילים אחרות, אם נכשלת במבחן זה לא אומר שאתה עצלן, אלא שלא למדת מספיק וכד’.
גם עידוד ילד החווה הצלחה, הינו בגדר אומנות. רובנו מורגלים במתן שבחים, מתוך אמונה שכך נכון וראוי לעודד. אז זהו, שלא.
מה רע בלהגיד לילד כל הכבוד? אתה מצייר מדהים! אתה גאון!? אתם ודאי שואלים.
כולנו אוהבים לשמוע מעת לעת שבח, אך לא די בהם . אמירות כלליות כמו "כל הכבוד", "איזה יופי", אינן מתייחסות עניינית למה שהילד עושה ולכן לא באמת גורמות לילד להבין למה אנו מתכוונים ומה בהתנהגותו היה טוב. אלו אמירות שסוגרות את החוויה בבחינת "ראינו, יופי, הלאה". מה עוד ששבחים מתייחסים לעושה - אתה חכם! אתה ילד טוב! את נהדרת! ובכך עלולים לחסום ולקבע ולעורר ציפיות לא ריאליות של הילד מעצמו. העידוד לעומת זאת מתייחס למעשה - "אהבתי את החשיבה שלך, המעשה שעשית עכשיו היה מאד יפה בעיני כי..." ובכך מתאפשר לילד מרחב.
העידוד, מדגיש עשייה, תהליך, מאמץ, שיפור והשקעה ובכך מלמד את הילד שעבודה קשה משתלמת.
משפט כמו "אני מעריך את המאמצים שהשקעת..." מסייע בבניית בטחונו העצמי של הילד הרבה יותר משבחים ריקים מתוכן.
העידוד מספק תיאור למה שראינו והרגשנו ביחס למעשהו של הילד ובכך אנו חושפים אותו לתכונות הנמצאות בו וערכו עולה בעיני עצמו. דוגמה: במקום להעריך ולומר לילדה שסידרה את חדרה: "כל הכבוד,את ילדה טובה!" מומלץ לתאר את מה שאנו רואים ואיך אנו מרגישים: "אני רואה שהמחברות מסודרות על המדפים והצעצועים כבר לא מפוזרים על הרצפה. ממש תענוג להיכנס לחדר שלך".
שימוש מופרז בשבחים עלול לגרום לילד לפתח תלות בשבחים ולמדוד את הערך שלו על פי קביעה של אחרים. השימוש בעידוד לעומת זאת עוזר לילדים לעשות את הטוב ביותר שלהם בעיקר משום שזה מסב להם סיפוק וגאווה בעצמם. הם לומדים לפתח אמון בעצמם וליצור סטנדרטים פנימיים להערכה.
לסיכום, תפקידנו כהורים ליצור סביבה תומכת שתאפשר לילדינו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ולעזור להם לבנות תדמית עצמית חיובית.
ילד שגדל באווירה מעודדת מגיע, לרוב, למסקנה שהעולם הוא מקום בטוח, ושהוא שייך אליו מעצם היותו הוא. יש לו אומץ להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות. הוא מאמין בכוחות עצמו ולא חושש גם לטעות. כישלון אינו סוף העולם מבחינתו, אלא התנסות שאינה מגדירה את ערכו וניתנת לתיקון.
חשוב לזכור שאדם שלא רגיל לקבל עידוד - לא יצליח לעודד אחרים. לכן קודם כל נתחיל מעצמנו, נלמד להתעודד ולעודד את עצמנו כהורים לפי אותם הכללים בדיוק
בהצלחה!
הכותבת היא אם לארבעה ילדים, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר
עע.jpg)
