יש גבול! // הורים וילדים
למשל כשהילד מסרב, כהרגלו, לקום בבוקר לבית הספר, ההורים משתדלים שלא "להלחיץ" אותו ואומרים לעצמם: "לא נורא, שיישן עוד קצת ויגיע לשעה השנייה. אחרי הכול, כיתה ב’ זה לא אוניברסיטה".
אחת התופעות השכיחות ביותר במשפחה המודרנית היא חוסר הגבולות. תלונות שכיחות של הורים הן שהילד לא נשמע להם, שהוא בוכה כשאינו מקבל את מה שביקש, שהוא מושך את זמן ההליכה לישון בערב, שהוא מתווכח ומנדנד כמעט על כל דבר, שצריך להסביר לו כל דבר שוב ושוב, שהוא מתיש את ההורים ושהוא "לא מחונך".
גם כאשר כהורים אנו מבינים את חשיבות הצבתם של גבולות, לא תמיד קל לנו לעשות זאת.
כמדריכת הורים, אני נתקלת לא פעם בהורים שאצלם הקושי הרגשי להגיד "לא", "עד כאן", "אסור" , "לא מסכים" ולהרגיש שלמים עם האמירה הוא עצום, עד כדי וויתור על סמכותם.
למשל כשהילד מסרב, כהרגלו, לקום בבוקר לבית הספר, ההורים משתדלים שלא "להלחיץ" אותו ואומרים לעצמם: "לא נורא, שיישן עוד קצת ויגיע לשעה השנייה. אחרי הכול, כיתה ב’ זה לא אוניברסיטה".
הורים רבים מנסים בכל מחיר למנוע עימות ולקנות שקט תעשייתי לטווח קצר, על חשבון חינוך לטווח ארוך. יש הרוצים להיות החברים של ילדם ומתוך כך מוותרים בדרך על ערכים שחשובים להם ושוכחים שתפקידם לתת לו, ולו במעט, את הכלים להתמודד עם משימות החיים.
יש כי הם עייפים ומותשים מדי, או כי הם חוששים "להזיק" לילדיהם "ולפגוע" ברגשותיהם, או כי הם חוששים לאבד את אהבת ילדיהם. ישנם הורים שבאמת ובתמים מאמינים שילד מסופק יתנהג כראוי. אנחנו כבר יודעים שבסופו של דבר "הגולם קם על יוצרו"...
ילד החי באווירה משפחתית בה הגבולות לא ברורים לו כתוצאה מאי אמירת "לא" כשזה נחוץ, נכנס למתח, אי שקט ועלול לבזבז את האנרגיה שלו על בדיקת גבולות, כעסים ומלחמות. בסופו של דבר יחווה תסכול (כלפי עצמו), זלזול (כלפי הוריו) והדרך למקום של ניתוק רגשי ואף תוקפנות בטוחה...
נכון, לא פשוט לומר לא לילדינו, שכן הוא גורר בדרך כלל הבעת מחאה ותסכול מצידו של הילד. טבעי שהילד יהיה לא מרוצה וטבעי אף יותר שינסה בכל דרך להפוך את הלא לכן. יחד עם זאת, בהנחה שהגבול שהצבנו אכן הכרחי, עלינו לעמוד על דעתנו ולהפנים כי ילדינו יודעים מה הם רוצים לטווח הקצר אך לא בהכרח יודעים מה טוב עבורם לטווח הארוך.
באומרי חוקים, הכוונה היא להסדרי הקבע / הנהלים הקיימים בבית. הם נובעים מתפישות עולם, ערכים, העמדות ועמדות של כל זוג הורים במשפחה ולכן השונות מבית לבית רבה.
לכל בית "רמזור החוקים" שלו:
אדום - "ייהרג ובל יעבור". לא משתנה, מוחלט, ברור
כתום - נתון לשינוי, למו"מ...
ירוק - סע, חופשי
זה לא נגד אף אחד אלא בעד כולם. כשם שרמזור עושה סדר בכביש. הרמזור מאפשר, למעשה, לכל אחד להרגיש בטוח. הוא שומר עלינו.
בגיל הרך - החוקים הם בעיקר סביב שגרת היום וסדר היום של הפעוט. בכל משפחה תוגדר השגרה באופן המותאם לאותה משפחה.
גבולות הם הביטוי המעשי והיישומי של החוקים. הגבול נקבע על ידי ההורים וניתן לשינוי בהתאם לגיל הילדים. לדוגמא: ההורים קובעים את שעת השינה של הילדים על פי גילם. כלומר, חוק שעות השינה תקף, אך הגבול משתנה בין הפרטים במשפחה. כך זה יהיה למשל עם שעת החזרה מבילוי שתהיה שונה מילד לילד בהתאם לגיל. ניתן ולעיתים ראוי להיכנס עם הילד למשא ומתן לגבי הגבולות.
ילד זקוק לגבולות באותה מידה שהוא זקוק לאהבה. הגבולות יוצרים עבורו תחושת יציבות העוזרת לו להרגיש שיש מי שדואג לו, מכוון אותו ולא מאפשר ליצריו להשתלט עליו. מכאן עד כאן יש לך חופש פעולה אך לא ניתן לך ליפול מהמעקה....
הצבת גבולות גם עוזרת לילד לפתח את יכולת דחיית הסיפוקים ולהפנים ערכים חברתיים של התחשבות, נתינה וכבוד הדדי. הבית מהווה שדה אימונים המאמן אותו לחיים בחוץ.
ילד ללא גבולות הוא בדרך כלל ילד עם חסך, ילד שלא יודע למצוא את מקומו בחברה. מי שלא עומד בגבולות לא בא במגע עם תסכולים שהם חלק מהאימון לחיים.
אז איך קובעים חוק ומיישמים אותו?
•א. ראשית, עלינו ההורים להיות משוכנעים בחשיבותם של הגבולות, הן לביטחונם של ילדינו והן לביטחוננו אנו.
כן כן. הגבולות נועדו גם לשמור עלינו ההורים. כשאנחנו נאמנים לגבול שלנו, הילדים לומדים מהר יותר לכבד אותנו ואת הגבול שלנו ובכך אנחנו מונעים מעצמנו להגיע למצב של כעס מצטבר.
•ב. עלינו לפנות זמן ולברר בינינו את הרמזור האישי בבית ואז לבדוק מדוע חלק מהחוקים עובדים וחלק לא - האם יש חוסר עקביות, האם קיימים חוקים שאינם מתאימים או אינם הגיוניים וכדאי להצטמצם לאלו שבאמת עקרוניים.
•ג. מידעים את המשפחה ומסבירים בקצרה ובענייניות את ההיגיון העומד מאחורי הגבול - לא נוגעים בחשמל כי זה מסכן חיים. לא עומדים מאחורי נדנדה כי אפשר לקבלת מכה. לא מושכים לחתול בזנב כי זה מכאיב לו.
•ד. יש לעיתים אפשרות לתת לילד לבחור בין אלטרנטיבות. דוגמה: מקלחת זו חובה למען הבריאות.
תחליט אם לפני או אחרי ארוחת ערב.
•ה. נראה מה כן כאלטרנטיבה למה שלא - אני מרשה לכעוס אבל לא להרביץ. אני מרשה לצייר על נייר אבל לא על הקיר. ילד שקופץ על הספה - אני מרשה לקפוץ בחצר או על הרצפה אך לא על הספה כי היא עלולה להתלכלך ולהתקלקל ואז לא נוכל לשבת עליה.
•ו. נפעל בעקביות - לא יתכן שפעם כן נרשה לקפוץ על הספה ופעם לא. זה מסר מאד מבלבל. עקביות מלמדת שההורה באמת מתכוון למה שהוא אומר ושניתן לסמוך עליו ועל המילה שלו. החוק לא מכוון נגדו אלא מיועד לשמור על סדר הגיוני מסוים.
•ז. הפרה של חוק תהייה מלווה בתוצאה הגיונית במקום בענישה. דוגמה - ילד שממשיך לקפוץ על הספה למרות שאמרנו לו פעם אחת לא, יורחק ממנה פיזית בתקיפות. (לא בתוקפנות)
•ח. נעודד - נעודד ונחזק התנהגות רצויה ונתעלם כמה שאפשר מהתנהגות לא רצויה (עד הגעה לגבול...). חשוב שהחיזוק יהיה על הישגים חלקיים, ואפילו קטנים, ולא רק על התוצאה ההישג הסופי, כי תהליך הלמידה הוא הדרגתי, רצוף עליות ומורדות.
•ט. נכיל את רגשותיו השליליים של הילד- אני מבין שאתה כועס על זה שאתה צריך עכשיו ללכת לישון, אבל זה החוק בבית והוא לטובתך....
לסיכום, האתגר של ההורים הוא ליצור את האיזון בין "מספיק גבולות" ל"לא יותר מדי גבולות" ולבנות לילד מסגרת ברורה ותומכת, תוך הימנעות מאווירה של הגבלה מוגזמת וצמצום לא רצוי של עצמאותו.
חשוב שאת החוקים יקבעו מתוך הערכים החשובים להם ולא מתוך שתלטנות לשמה.
לא לאכול בסלון או לסדר את החדר הן דרישות שבאו מתוך מחשבה ולא כי "ככה אמרתי לך".
ילדים בכל הגילים זקוקים להורים שיודעים לשלב ביחסיהם איתם גישה תקיפה (לא תוקפנית) יחד עם גישה רכה. ילדים זקוקים להורים שידעו לומר להם "לא" ו"עד כאן", אך גם ידעו לתקשר איתם בצורה שוויונית ויגלו כלפיהם הבנה ורגישות
ולסיום, חשוב מאד ליצור תשתית של יחסים טובים במשפחה על ידי שימוש בדרכי תקשורת מקרבות. תשתית כזו מעודדת שיתוף פעולה ומפחיתה מהילדים לחוש צורך לבדוק גבולות כל הזמן.
שיהיה בהצלחה!
הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר
עע.jpg)
