מה שלא עולה כסף כנראה גם לא שווה
ותרשו לי נבואה קטנה... ביום שהשלטון במדינה יתחלף "ישראל היום" יהפוך בצ’יק לעיתון של אתמול. ככי כל מה שלא עולה כסף כנראה לא שווה כסף.
שנים כולנו ידענו שיש רק עיתון אחד במדינה ושמו "ידיעות אחרונות". כן, יש את "מעריב" ו"הארץ" אבל אה! כי ביננו, ידיעות היה ונשאר הבייבי של הקוראים. בעיתון שיתכן שכותביו ברובם שמלאנים בדעותיהם, ניתן היה וגם היום למצוא גם בעלי טורים הנוטים יותר שמאלה, אבל למישהו שם למעלה זה הציק והפריע ואז פתאום צץ לנו החינמון ההוא המכונה "ישראל היום".
בתחילה גם אני די חיבבתי את העיתון ובלבי אמרתי "מגיע להם" שלאלה שעדיין בשיא חוצפתם מבקשים 4.30 ₪ על כמה דפים שתוכנם כבר ירד לארכיון באתרי האינטרנט. חיבבתי וניסיתי באמת לבדוק האם מדובר בעיתון "מטעם" או שמדובר בבעל עיתון שמבין שלמרות שהוא בא לשרת צד בויכוח הלאומי, בכל זאת יתן במה גם לאלה משמאל.
אבל רק קיוויתי כי לאחרונה מה זה בא לי קבס כל פעם שאני מדפדף בעיתון ב"שקשוקיה" שברחוב. מה זו החארטה הזו. הכותרות בלי בושה זועקות לכיוון אחד ובצורה הכי בוטה שגם הדיוט כמוני לא יתבלבל. חיפשתי נואשות איזו כותרת קצת שונה אבל נאדה: הכל נגד אולמרט, נגד ש"ס (ברוטציה כמובן), נגד בנט, נגד המרכז והשמאל וגם כאשר לכאורה תגלה כותרת חלבית מיד בפתיח תבין מה הכותב רוצה לטפטף לך למוח. אה כן, כמובן שבקלות השמות יכולים להתחלף, הכל תלוי האם זה טוב או רע לביבי בבחירות.
נו, אז חשבתי, נו, בוודאי בטורי הדעות אמצא משהו. נאדה. אפילו דן מרגלית שבעבר הערכתי אותו כאיש שקול ובעל דעות מרכז התחיל לשבור ימינה ולא ממש מת על כל מה שמריח אולמרט. אותו דן מרגלית אגב מקבל במה גם בעיתונים אחרים אבל למה לכל הרוחות לפחות בשביל ששמאלן כמוני, לא ידחפו איזה 2 בעלי טור שאינם אוהבי הפרת עד החידקל.
אז מה עכשיו... עכשיו אני כבר לא רואה את "ישראל היום" מרבע מטר ומעדיף את ה"ג’רוזלם פוסט" שגם הוא חינמי אבל לפחות אובייקטיבי.
ותרשו לי נבואה קטנה... ביום שהשלטון במדינה יתחלף "ישראל היום" יהפוך בצ’יק לעיתון של אתמול. ככי כל מה שלא עולה כסף כנראה לא שווה כסף.
עע.jpg)
