הורות וסמכות בעידן המודרני
מספרים על ילד קטן בהודו שהלך לבקר גורו. הגורו ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו. הילד ניגש והסתכל ושאל את הגורו: "מה זה?" "זה גולם" השיב הגורו. "בתוך הגולם נמצא פרפר. בקרוב הגולם יתבקע והפרפר יצא"
מספרים על ילד קטן בהודו שהלך לבקר גורו. הגורו ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו. הילד ניגש והסתכל ושאל את הגורו: "מה זה?" "זה גולם" השיב הגורו. "בתוך הגולם נמצא פרפר. בקרוב הגולם יתבקע והפרפר יצא".
הילד שהיה מרותק לגולם ביקש מהגורו לקחת אותו לביתו. הגורו הסכים בתנאי שהילד יבטיח לו כי כאשר הגולם יתבקע והפרפר יתחיל להכות בכפיו כדי להשתחרר מהקליפה, הוא לא יעזור לו. "עליך להניח לו לעשות זאת בעצמו" התריע הגורו.
הילד הבטיח ולקח את הגולם לביתו.כשראה שמתחילה תנועה והגולם מתחיל להתבקע בקצהו, לא יכול היה לעמוד במתח וב"ייסורי" הפרפר. הוא הסיט את שני חצאי קליפת הגולם לצדדים ועזר לפרפר להיחלץ. משיצא הפרפר, החל לעוף באוויר אך לפתע נפל מטה אל האדמה ונשאר שוכב ללא תנועה. הפרפר מת.
"אינך מבין ולכן לא יכולת לדעת מה שעוללת" אמר לו הגורו כשבא אליו דומע. "כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה שבה הוא יכול לחזק את כנפיו היא בכך שהוא מכה בהם שוב ושוב לעבר הקליפה ואז מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו. כאשר עזרת לו בכך שעשית זאת במקומו, מנעת ממנו לגדול ולפתח שריר כנפיים. זו הסיבה שהפרפר נפל לאדמה ומת"
פתחתי בסיפור זה, לא כדי חלילה לדכא אתכם אלא, משום שהוא משמש, לתפישתי, אנלוגיה למקום שבו הורים רבים נמצאים היום מול ילדיהם.
מגוננים יתר על המידה, שמים את הילד במרכז, מפצים אותו, חוסכים ממנו תסכול ומצפים ממנו שיחווה כל הזמן רק אושר והנאה. סיבה נוספת היא גם הצורך של ההורים עצמם בסיפוקים מידיים וחוסר סבלנותם "לעבוד בשביל כבוד".
מהמקום הזה, מן הסתם, מתקשים הורים רבים להציב גבולות מתוך מנהיגות. כמו שהפסיכולוג חיים עמית כותב בספרו "הורים כמנהיגים" : "פעם ההורים "סמרטוט" ופעם "נבוט" וחוזר חלילה".
למעשה, במצב כזה שני הצדדים יוצאים נפסדים. בדומה לפרפר, שריריו הרגשיים והאישיותיים של הילד לא מתפתחים באופן שיכין אותו לחיים בחוץ וההורים אף הם נחלשים.
קשיים וטעויות נפוצות אלו בהורות נובעות בעיקרן מהבלבול שחל עם השינוי במעבר מחברה אוטוקרטית סמכותית לחברה דמוקרטית שוויונית.
מה היה קודם?
הייתה ייראה והייתה סמכות נוקשה. אבא עמד בראש הפירמידה, הוא היה אומר לאימא שהורידה הוראות לילדים והחוקים היו ברורים. שלא לדבר על דורות שכינו את ההורים והמורים בגוף שלישי ולא יצרו איתם קשר עין.
היום, המבנה הוא מעגלי, יש שוויון. אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות.
אנחנו שומעים משפטים כמו "אתה לא תחליט עלי" וכד’ ואנחנו ההורים צריכים לדעת איך להתמודד.
אמנם אנחנו כולנו על אותו רצף במעגל אבל איפה אנחנו שמים את הילד? במרכז!!!
במאה ה 18 ילד נחשב "תת אדם".לא היו לו זכויות, דעותיו לא נחשבו. באנו אנחנו ועשינו שינוי של 180 מעלות והפכנו את הילד מילד חסר זכויות לילד בעל זכויות בלבד.
הילד פעם אמר "אוי, כבר 19:00, אני חייב לחזור הביתה, אחרת אימא שלי תהרוג אותי", היום זה בדיוק ההפך, האם ממהרת הביתה מהפחד שהבן "יהרוג" אותה.
לזה אנחנו קוראים תופעת המטוטלת. מהרצון להתרחק מהנוקשות של פעם, בחרנו בקצה השני. קצוות לעולם לא מומלצות. האמת היא בדרך כלל באמצע. שם נמצא האיזון ולשם עלינו לחתור. תחשבו מה קורה לאילו מאיתנו שנשבעות שאנחנו נהייה בדיוק ההפך מהאם שלנו. האומנם?
שינוי בתפקידים בין בני הזוג
המשפחה עברה ועוברת שינוי גם במובן שהתפקידים כיום בין בני הזוג חופפים.
כולנו נעשינו היום סופרמן ווונדרוומן. אם היה מאד ברור פעם שיש אימא בבית שהיא שרת הפנים ואבא מפרנס שהוא שר החוץ והאוצר ושהתפקידים כמעט ולא מתנגשים, היום התפקידים חופפים גם בתוך הבית.
לשני בני הזוג יש מילה על כל מה שקורה בבנק, בבית ובתוך החינוך - איך נכון או לא נכון לחנך את הילד.
לעיתים, גידול הילד, בעיקר הראשון, הופכת ומשקפת את התחרות שבין שני ההורים.
מה עוד, העובדה ששני בני הזוג עובדים ולעיתים שעות רבות, גורמת להם לא פעם, לפעול מתוך רגשות אשם ולפצות את ילדיהם בכל דרך אפשרית. כך הם למעשה הופכים להיות נגררים אחרי הילד במקום להיות עבורו מנהיגים.
הרבה מומחים = יותר בלבול
קושי נוסף שאיתו מתמודדים הורים בעידן המודרני הוא עם הפער שבין הרצון העז לעשות את הדבר הנכון לבין שפע התיאוריות והמושגים אליהם הם חשופים. איך ידעו מה נכון ובמה לבחור?
כך נוצר בלבול ולחץ תמידי של ההורה. מצד אחד איבוד הביטחון והאינטואיציות ומנגד כמיהה לידע ובעיקר ל"מתכונים ופטנטים".
כדי שנחזיר לעצמנו את הסמכותיות מתוך מנהיגות וזאת תוך בניית יחסים טובים עם ילדינו, חשוב שנבהיר לעצמנו קודם כל מה זו בכלל סמכות? מה זו הורות עבורנו? מה נדרש מאיתנו כהורים?
מדברים כיום על שלושה סגנונות של סמכות הורית: הנוקשה, המתירנית והדמוקרטית
התיאוריה האדלריאנית, שלאורה אני מנחה דוגלת בסמכות הדמוקרטית. שם נמצא אותו איזון שהזכרתי.
לפי גישה זו, המילה סמכות הורית נגזרת מהמילים לסמוך, בר סמכא ולהיסמך.
חשוב שהורים ילמדו לסמוך על יכולתם לעמוד מול תסכולי הילדים שלהם כמו גם לסמוך על הילדים שהם יכולים לעמוד בהם. זכרו את סיפור הפרפר, זה לטובתם.
חשוב שנהייה עבור ילדינו מקור למשענת, שיוכלו להיסמך עלינו. לשם כך עלינו ללוות את גדילתם בעידוד, הכלה ואמפטיה. מונחים שמגדירים אותם כעקרונות שלומדים ומתרגלים בקבוצות ההורים. וכמובן, להיות ברי סמכא, ולשם כך יש ללמוד.
הורות זה תפקיד לכל דבר. תפקיד המצריך מאיתנו אסטרטגיה, תכנון, סוג של השקעה. החזון ההורי שלנו לגבי ילדינו לא דן בהתנהגויות העכשוויות שלהם, כמו שתוכנית חיסכון לא דנה ברווח העכשווי. את הדיווידנדים, אנחנו לוקחים בשלב מאוחר יותר. לכן, חשוב שנבין שלתגובות שלנו, ההורים, להתנהגויות העכשוויות של הילד השפעה על התפתחות אישיותו בעתיד.
זכרו את הפרפר - את הכנפיים האלה יש לאמן מרגע שהוא נבקע מהגולם.....
ולסיום, ממליצה לאור האתגרים שמציב בפנינו העידן המודרני, לבוא ללמוד. אינטואיציות הוריות זה דבר נפלא אך במורכבות של היום, אין די בהן.
צר לי לבשר לכם כי אין פטנטים ומתכונים בחינוך ילדים. יש עקרונות שניתן ומומלץ ללמוד ויש לכווננם ספציפית לכל ילד דרך פרקטיקה, עקביות והרבה סבלנות. בסדנאות ההורים אותן אני מנחה, אני מקפידה לציין כי הסדנא היא לא בבחינת מוסך לתיקון ילדים. על מנת שיהיה שינוי באווירה המשפחתית ובהתנהגות ילדינו, עלינו ההורים האחריות לחולל את השינוי.
וכמו שמהטמה גנדי אמר: "אם אתם רוצה שינוי, קחו בחשבון שאתם החוליה הראשונה בשינוי".
הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר.
עע.jpg)
