הלב ירד דרומה
פעילי המחאה ממודיעין אספו מאות עוגות וממתקים וירדו לשמח את תושבי הדרום. וגם העמותה הצרפתית, שומבלה הליצן והמתנדבים דוד בן שימול ודודו גלבוע תרמו את חלקם. בשישי הקרוב הם שוב הם מדרימים
פעילי הציבור ממודיעין לא נחים לרגע. בעקבות יוזמה מבורכת שלהם בראשות ענבל בן ברית כהן נאספו בסוף השבוע שעבר מאות עוגות, מאפים וממתקים שחולקו למשפחות ולילדים בקריית מלאכי והסביבה.
בן ברית כהן פרסמה את המיזם שלה באמצעות מכתב במדור קוראים כותבים ב"חדשות מודיעין", באמצעות הפצת הרעיון בפייסבוק ובהופעה בתוכנית הבוקר של אברי גלעד בערוץ 2.
בן ברית כהן ספרה לצופי הטלוויזיה ביום שישי בבוקר, כי היא הצליחה לגייס המון אנשים טובים ממודיעין, נתניה, תל אביב ופתח תקווה שהכינו עוגות ורכשו מצרכים למען תושבי הדרום. "היה לנו קשה לבחור באיזה יישוב להתחיל. החלטנו על קריית מלאכי, כי זה היישוב ששילם את המחיר הגבוה ביותר בחיי אדם. אנו מתכוונים לדפוק בדלתות ולעשות לתושבים הפתעה ולתת להם עוגה לשבת או מאפים וכמובן חיבוק גדול".
"דרומתוק"
עם שובה של המשלחת מהדרום שוחחנו עם בן ברית כהן שאמרה לנו: "מאחר ולא יכולתי לשבת בשקט במודיעין, בזמן שבדרום סובלים, עוד לפני שהחל המבצע, יזמתי פעולת הפגה לתושבי הדרום וקראתי לחברים ואנשים טובים להצטרף ולנסוע יחד להפיג את המתח לילדי הדרום בסדנאות, מופעי ליצנות ועוד. מאחר וההיענות לכך לא הייתה רבה, החלפתי את היוזמה בעשייה שלציבור קלה יותר לעיכול: חלוקת עוגות ועוגיות לקראת שבת. כך היוזמה שינתה כיוון והפכה למבצע בשם ״דרומתוק -הלב יורד לדרום״, מבצע שאמור להימשך גם בשבוע זה".
בהמשך דבריה פרטה בפנינו בן ברית כהן את מהות העשייה והחוויות שעברה בדרום: "אספנו מאה עוגות מאנשים מדהימים ורחבי לב ממודיעין, לפיד, כפר האורנים ומרכז הארץ, ואני יחד עם אחי הצעיר חן ועם גיא תמר ועוד 6 שותפות, ירדנו ביום שישי לחלק את העוגות. עצרנו בקרית מלאכי, בחרנו בניינים שונים, עלינו ודפקנו בדלתות ונתנו באהבה וחיוך עוגה או קופסאות עוגיות. היה מרגש מאד גם לנו וגם לצד המקבל, ומצד שני, עצוב לראות את העוני והחיים שם. באחת החלוקות תפסה אותנו אזעקה בדיוק כשיצאנו מהרכבים. עלינו לחדר המדרגות הקרוב ופגשנו דיירים שיצאו לשם מדירותיהם. המעניין היה שהם אלו שהשרו עלינו המון בטחון.
בהמשך החלוקה מצאנו מקלטים מוזנחים ואפילו תושב עיוור שיושב כל היום במקלט, כי קשה להעלות ולהוריד אותו בכל אזעקה. היו תושבים שמאד התרגשו ובכו, היו שברכו אותנו, היו שנשקו לנו את הידיים, והיו המון ילדים מופתעים ומרוצים. מאחר והחוויה הייתה מיוחדת ומרגשת, וכאב לנו שנגמרו העוגות, החלטנו שגם בשישי הבא נצא לחלוקה, ונפיץ זאת כבר מתחילת השבוע.
כך נשיג הרבה יותר עוגות. אם ביום וחצי השגנו מאה עוגות, אז בחמישה וחצי ימים נאסוף לפחות אלף", אומרת בן ברית כהן בסיפוק ומזמינה את כולם להצטרף: "אני מזמינה כמה שיותר תושבים, וגם את ראש העיר, חברי המועצה ועובדי העירייה, לשמש דוגמה, להכין עוגה (ואפשר גם לקנות, איכותית וטובה ואם כבר, אז עם הכשר בד״צ לטובת המשפחות היותר דתיות אותן נפגוש). נשמח לעוגות, עוגיות, מתנדבי נסיעה וחלוקה".
מלחמת הישרדות
גיא תמר, מייסד מאהל המחאה במודיעין ומפעילי הציבור הבולטים בה בתקופה האחרונה, שהצטרף למיזם, התרגש ממה שראו עיניו בקריית מלאכי: "יצאנו לדרך בסביבות אחת בצהריים כשברשותנו עוגות, לחמים, ממתקים לילדים והפתעות קטנות לקטנטנים. הגענו לקריית מלאכי והיה עצוב מאוד לראות עיר ריקה, מושבתת, כול החנויות סגורות, במרכז העיר מנופים פורקים בטונדות עבור מיגון. נעצרנו באחת השכונות והתחלנו לחלק, הייתה התרגשות רבה של תושבי המקום". אולם את עיקר דבריו מייחד תמר למצב הקשה שנצפה שם: "דווקא על משהו אחר אני רוצה לשים את הדגש הפעם, לא על המלחמה, לא על האזעקה, לא על הטילים, אלא על מה שראו עיניי.
שכונות שלמות מוזנחות, בניינים מתקלפים, מתפוררים, נראה שתיכף הם קורסים, אנשים קשיי יום שאני לא בטוח שהמלחמה הזו באמת מעניינת אותם בחיי היום יום. לא יכולתי שלא לחשוב, איפה כול הממשלות לדורותיהן שכול כמה שנים רצות לעוד מבצעי גבורה? איפה הן בין לבין, איפה הן ברוב הזמן כשהציבור הזה ממש זקוק להן? זקוק להן כדי לשרוד מלחמת קיום יום יומית, מלחמת קיום בהזנחה פושעת, מבנים רקובים שאינם ראויים למגורי אדם, בנייני רכבת קורסים, שמאוכלסים בעולים חדשים, באנשים מבוגרים קשיי יום, הרי אם באמת מישהו דואג להם אז מדוע רק במלחמות נזכרים בהם"? שואל תמר.
שמייח במקלטים
גם התושב הפעיל יניב גולן המוכר יותר בכובעו האחר "שומבלה הליצן" תרם את תרומתו להרמת המורל של ילדי הדרום כשהוא ירד עם חברו רפי גולן לאשקלון ולמספר ישובים בעוטף עזה וקיים שם סדרת הופעות ליצנות בהתנדבות. גולן: "בשבת בבוקר פנה אליי חבר וביקש שנרד לדרום לעשות קצת "שמייח" לילדים במקלטים. התלבטתי קצת, בכל זאת אחרי 15 שנות היותי ליצן וקוסם, כבר שבע שנים שאני לא עובד בשבת. אבל לשמח ילדים בחרדות דוחה שבת.
אז נסענו והיה לנו יום מיוחד ביותר. היה מרגש ביותר להגיע למקלטים באשקלון למצוא ילדים כבויים, ולראות את החיים ניצתים בהם שוב כשראו את כובעו של הליצן. באותו רגע עבורם אין מלחמה, אין טילים ואין בומים, מופע הקסמים השכיח לשעתיים את המציאות הנוראית בה הם חיים, מציאות שחייבת להשתנות., היה כיף וסיפוק גדול לראות ולשמוע שוב צחוק של ילדים".
סיפוק גדול היה לשומבלה הליצן ולחברו רפי כשהם קבלו מכתב תודה מרגש ממשפחת ברגסון מאשקלון: "יניב ורפי רצינו להודות לכם על זה שהגעתם עד אלינו למקלט הצנוע אצלנו באשקלון. דאגתם לשמח ולחמם את הלב של ילדי השכונה. טוב לדעת שיש אנשים כמוכם שעוזבים הכול בעיר מגוריהם מודיעין ובאים אלינו לאשקלון כדי לתמוך בנו, באחינו ובילדנו. תודה על הכול. אוהבים אתכם ומאוד נהנינו איתכם. רואים שאתם באמת אנשי מקצוע שיודעים לעשות שמח. יישר כוח".
למען החיילים
ובמודיעין יש גם מי שדואג ישירות לחיילי ולחיילות צה"ל באשר הם: התושב הוותיק דודו גלבוע הפועל בהתנדבות מתמדת ונמרצת כל השנה למען חיילי צה"ל במסגרת האגודה למען החייל במודיעין, נוסע בימים אלה דרומה כמה פעמים בשבוע עם פינוקים לחיילים. הוא מספק להם ציוד חשוב והכרחי, ובעיקר מברשות שיניים, גרביים, תחתונים ומוצרי היגיינה לחיילות, וגם: חטיפים, עוגות ושתייה.
גם ה"עמותה הצרפתית מודיעין" התארגנה השבוע לסייע לחיילי הדרום: לאור דרישה שהגיעה מחיילי הצנחנים, מהגדוד שבשבוע שעבר שלושה מחייליו נפצעו בסמוך לרצועת עזה, מיהרו אנשי העמותה לשנס מותניים ולקנות עבורם כמויות גדולות של משחות שיניים, מברשות שיניים, שמפו, גרביים, ועוד מוצרים מפנקים רבים נוספים. הרכב העמוס לעייפה עשה דרכו לדרום ביום ראשון, אלא שכוחות הביטחון עצרו אותו בדרך. ביום שני הושלם המבצע והמוצרים הגיעו ליעדם בדרום.
וגם המתנדב האגדי של מודיעין, דוד בן שימול, האיש הממונה על המבצעים המיוחדים, נמצא היטב בתמונה: "מהרגע שהחל המבצע אני מרכז סביב תחנת הרענון תרומות שונות של ציוד, מזון, כיבוד, שתייה וסיוע אחר עבור תושבי הדרום וחיילי צה"ל. יש גם כמה יוזמות נוספות כמו של קהילת יוזמה ושל הרווחה בעירייה, ויש מתנדבים פרטיים שאוספים ומתרימים במרכזי קניות ובבתי ספר.
אני קורא לכול מוסדות החינוך בעיר בכל הזרמים והגילאים להכין באמצעות הורי התלמידים חבילות קטנות, לרכז את הכול, ונציגים שלנו יעבירו את התרומות דרומה. יש שם אנשים שאין להם גרביים, תחתונים, דאודורנטים, משחת שיניים ואפילו דברים קטנים כמו סוכריות ומסטיקים יכולים לשמח מאוד ולסייע. אני רוצה להדגיש באמצעות ’חדשות מודיעין’ שחשוב שישלחו רק דברים קשים, ארוזים היטב ושלא זקוקים לקירור. אם אנחנו יכולים לשמח איזה ילד או חייל שנמצא בדרום אז למה שלא נעשה זאת. למזלנו במודיעין שקט ואנחנו יכולים לעזור לאחרים".
עע.jpg)
