הולכים לשחות? דע לאן
לכבוד הימים האחרונים של הקיץ, המדור מוקדש השבוע לחופי ישראל. המאבקים על חופי הרחצה, הדיון העכשווי על המרינה בהרצליה וגם שלוש המלצות, קרובות וקצת פחות לטבילה נהדרת בחופי הים התיכון רגע לפני שנהיה קר מדי.
הקיץ כאמור נגמר, אבל כתמיד הסכנות על חופי ישראל מלוות אותנו לאורך כל השנה, אדם טבע ודין, חביבת המדור חרטה על דגלה בקיץ האחרון, ובכלל להלחם למען חופי ישראל, ומעמידה את עצמה ראש בראש אל מול הגורמים החזקים במשק. מתוך 197 ק"מ חוף הים שיש לישראל, רק 15 ק"מ הם חופים מוכרזים לציבור. בסיסי צבא, מפעלים, נמלי ים, תחנות כוח ועוד יוצרים מצב שלכל תושב בישראל יש 1.5 ס"מ חוף ים, וזה לא הסוף. לצערנו מדי יום מגיעות תוכניות בנייה מתוחכמות, ופרויקטים חדשים שמאיימים להשתלט על חופי הים השייכים לכל הציבור לטובות מיזמים פרטיים.
ההישג הגדול ביותר של העמותה השנה הוא בלי ספק התיקון חוק החופים, שהגישה באמצעות חבר הכנסת דב חנין, ואושר על ידי ועדת השרים ב15 ליולי. התיקון לחוק החופים במילים פשוטות מבטל את ההאפשרות למימוש תוכניות בנייה ישנות על חופי ישראל, מתוך הבנה שבעבר המודעות לצורכי הציבור ואיכות הסביבה הייתה קטנה בהרבה, ולא תואמת את הדרישות, התקנים והלחץ הציבורי שקיים כיום. הצעת החוק הזאת שנתמחה על ידי 17 חברי כנסת נוספים מכל קצוות הקשת הפוליטית אושרה, וכך ביטלה תוכניות בנייה בתחומי המגורים, התיירות והנופש מחוף קורסי שבכנרת, דרך אשקלון, בת ים וחוף בצת.
אולם בזמן שבאדם טבע ודין חגגו את ההישג, נותרו מאחור הרבה משקיעים ואנשי תיירות זועמים. סטס מז’ניקוב, שר התיירות, הגיש ערר על יישום הממשלה של חוק החופים, ובאדם טבע ודין מפחדים שההישג הגדול שלהם מתחילת הקיץ עלול להימחק. מאז הגשת הערר של שר התיירות, ניהלו בעמותו קמפיין ציבורי נרחב כדי ללחוץ על הממשלה לא לקבל את הערר, ולקיים את התיקון לחוק החופים כהלכתו.
אדם טבע ודין מקווה להכניס את התיקון לחוק החופים לתוך שורת ההישגים שעשתה במהלך 16 שנות פעילותה בתחום. זה התחיל מביטול התוכנית לייבוש הים והקמת מרינה בשפך הירקון ב1996, כשעתירה של אדם טבע ודין לבית המשפט המחוזי ביטל תוכניות הבנייה והותיר את המקום שייך לציבור, המאבק על הבטון מול פרוייקט סי אנד סאן, הצעת חוק החופים הראשונה ב2004 ומהשנה האחרונה ביטול התוכניות להקים את כפר הנופש בבצת, והכרזה על האיזור כשמורת טבע וכשטח פתוח לציבור.
חוץ מהצעות חוק גדולות, ושינויים מרחיקי לכת היוצרים תקדימים סביבתיים בישראל, ישנם כמובן את המאבקים האפורים יותר, היומיומיים שנועדו כדי לשמור על חופי ישראל שייכת לציבור. כך מנסה אדם טבע ודין לאכוף את האיסור בגביית תשלום בחופים באמצעות המוקד הירוק, אליו גם אתם יכולים לפנות אם אתם רואים מישהו שפוגע לכם בחוק במייל שכתובתו moked@adamteva.org.il. ורק בשבוע שעבר זכתה העמותה בשני מאבקים שונים הקשורים לחופי הים, האחד כשבית המשפט העליון קבע בעקבות עתירה של אדם טבע ודין לבדוק את חוקיות פרויקט המגורים היוקרתי שער הים על החוף במרכז נתניה בסמוך לחוף סירונית.
כעת בית המשפט המחוזי יצטרך להחליט האם להפסיק את התוכנית לחלוטין, ובמקביל הגישה העמותה בקשה להפסקת העבודות בשטח באופן מיידי. במקביל התערבו אנשי אדם טבע ודין בניית הטיילת בחלקה הצר של רצועת החוף של הרצליה, מאחר והדבר עלול לגרום להיעלמות החול, וכעת הנושא יבדק בשנית על ידי מומחים. באט"ד מוסרים כי הם "בעד הנגשה ונגישות של חופי הים לכלל הציבור, בתנאי שזו מתקיימת ומתבצעת בהליך תכנוני מסודר הכולל את הבדיקות הנדרשות בחוק.
עוד גוף שפועל ימים כלילות למען משאבי הטבע במדינה הוא החברה להגנת הטבע שממש השבוע נמצאת במרכזה של מאבק משפטי סוער על המרינה בהרצליה. אומנם כאן כבר אי אפשר להציל את החוף, כי דירות הנופש כבר בנויות, אבל מדובר במאבק ארוךש נים לגבי זכות הציבור להשכיר את דירות הנופש האלה. במרינה הרצליה הוקם ב1999 פרוייקט האי כמתחם יוקרתי הכולל כ190 דירות נופש באחד האזורים המבוקשים ביותר בישראל.
אולם כבר מאז התחלת הפרויקט הדיירים מסרבים להפוך את דירותיהן לדירות נופש, ולהשכיר אותן לטובת הציבור. בעקבות עתירות החברה להגנת הטבע, בית המשפט המחוזי בשנת 1998 (עת שווקו הדירות כדירות מגורים) ולאחריו העליון בשנת 2006, קבעו חד משמעית כי דירות הנופש במרינה הרצליה, בקו הראשון לים, אינן דירות מגורים, שכן חופי הים הם קניינו של הציבור הרחב ולא של מעטים בעלי אמצעים ועל כן יש להעמיד לרשות הציבור את דירות הנופש למשך מרבית השנה.
פסקי הדין הללו הטילו את מלאכת הביצוע והאכיפה על הרשות המקומית - עיריית הרצליה, שניסתה לעשות כן, אך ללא הצלחה. דיירי מרינה הרצליה מסרבים למתווה בכל תוקף, לא משתפים פעולה עם רשויות האכיפה ואף הגישו מספר עתירות לבית המשפט.
ממש השבוע אמורה להסתיים עתירה המתנהלת בימים אלה בבית המשפט המחוזי בין עיריית הרצליה והחברה להגנת הטבע ובין דיירי המרינה. בחברה מקווים שהצלחה בעתירה הזאת תוכל סוף סוף לסיים את הסכסוך, ולאפשר לדירות הנופש להוות נופש אמיתי לציבור בישראל, ולא דירות מגורים מול הים במסווה של תיירות.
ונסיים בשלוש המלצות לחופי ים שונים ומגוונים.
הנגיש - חוף ירושלים בתל אביב
החוף שאינו שונה בשום דבר מרוב חופי תל אביב, זוכה להמלצה מהסיבה הפשוטה שהוא חוף הים שהכי קל להגיע אליו בתחבורה ציבורית ממודיעין. אז אם אתם ללא רכב, רישיון נהיגה או סתם פוחדים ממחיר הדלק, אתם יכולים לעלות על האוטובוס או הרכבת לתל אביב, לקחת משם קו 16 ולהגיע ישר לחוף ירושלים.
המבודד - החוף הצפוני בנתניה
אמנם מדובר בשעה נסיעה ממודיעין, מקום חנייה מפוקפק, וירידה קצת תלולה מצוק, אבל אחרי שתשבו פעם אחת לידי השוניות הסלעיות של החופים שנמצאים בצד הצפוני של המלונות הצפוניים בנתניה, תרגישו איך זה להיות מלך של חוף. אמנם החוף לא מוכרז, אבל לשונות סלעים המתפתלות באיזור יוצרות בריכות חמימות, רדודות ועמוקות, המתאימות במיוחד לרחצה שקטה ונוחה.
המיוחד- חוף הבונים
נכון שכולם מכירים את חוף הבונים, המציע מספר מפרצונים, מסלול לכת מרתק בין סלעים וחיות מישור החוף, אבל מעטים יודעים שהאטרקציה האמיתית בחוף הזה הוא צלילה חופשית במערה הכחולה. ממש בתחילת המסלול האדום, בין הסלעים מסתתרת לה המערה הכחולה. האדם המסתכל בעין בלתי מזויינת לא יוכל לנחש מדוע, אולם ברגע שתצטיידו במשקפת, תוכלו להכניס את ראשכם מטה,ולגלות עולם מיימי עשיר, שלא נראה רבות במחוזותינו.
עע.jpg)
