הראש שהפך לזנב
השבוע, העצבני במצב רוח פסימי במיוחד. מסכם את השנה שהייתה, מנבא מה יהיה כאן בשנה הקרובה (לא משהו), אך מסיים בנימה אופטימית
הראש שהפך לזנב
שנה לא פשוטה ופשוטה עברה עלינו. בטח תשאלו מה משחק המילים הללו. שניה, יש לי הסבר ותאמינו לי אחלה של הסבר. ונתחיל בפשוטה.
מישהו זוכר שנה כזו משעממת, כזו אפורה, כזו מנחוסית עבורנו העיתונאים? אני לא זוכר. ישיבות המועצה הפכו למפגן שעמום כזה שחוץ מלהתחרות מול עצמם, שום משהו דומה לא עולה לי כרגע בראש. ורק לזכור שחלקם של חברי מועצת העיר דימו עצמם בעבר לראשים ועתה הפכו לזנב של עצמם. היכן הימים של ספקטור? ללקק ת’אצבעות רק מהזיכרונות.
ומול הדיכי המשמים הזה שביבס ניפק לנו, ביבי חברו, סיפק לנו את השנה החרדתית הגדולה ביותר מאז 67. "תתפסו אותי" אמר וחזר ואמר על מה שחזר ואמר, "תתפסו אותי כי או טו טו אני הולך לשרוף את האיראנים". אמר, אבל לא עשה מאומה. למה לא עשה? אם תשאלו אותי, אפילו הוא לא יודע מה בדיוק הוא רוצה, רק שבינתיים כל השנה הזו עברה בצל "הנתקוף" ולעולם אולי לא נדע האם זה לא היה תרגיל מבריק של ביבי להרוג את המחאה הציבורית, תרגיל שאגב הצליח מעל למשוער, ולעולם לא נדע האם הוא לא עשה זאת עבור ידידו ביבס כדי להרדים את שרון מעוז.
כך או כך, וביננו, זו הייתה השנה הכי טובה לביבס, כי כשאני מתעורר ושומע מה מבטיח לנו אחמדניג’אד, למי יש כח לחטוף ת’קריזה על ממטרה שפעלה יומיים שלמים בתוך הקיץ, ולמי אכפת אם וינרב בא או לא בא לישיבות המועצה. שנה טובה.
סיפור לימים הנוראים
פעם הייתי מביט על מי שאומר לי שהיה מת לעזוב את המדינה כעל משיהו שנפל על ראשו, למה מה רע לך? סבבה של מדינה. אז קצת בעיות בטחון ומעט גראדים, ממשלה לא משהו ומשטרה גם, אבל בסך הכל לא נורא.
זה היה פעם. היום? מה אגיד לכם, לא בטוח, כמו שממש לא בטוח שלו הייתי בן 30 המחשבה לא היתה ככה עוברת לי בראש. ולמה זה אתם תשאלו?
אז יש לי סיפור מעצבן לספר לכם. השבוע ממש במקרה יצא לי לשוחח עם עמיתה לעבודה, עובדת סוציאלית במקצועה, כשלפתע פרצה בבכי, רק כי שאלתי אותה מה שלום הבת ומתי החתונה.
הסיפור שלה פשוט קרע אותי לגזרים. העמיתה הגיעה לארץ לפני 20 שנה. שם משפחתה יהודי, הוריה שניהם יהודים וכך סבתה וסבה, 3 דורות אחורה יהודים. לבחורה הזאת עושים כבר שנה את המוות במשרד הדתות וברבנות. העניין הוא, שברבנות סירבו להשיא את בתה אלא אם תביא עדויות 4 דורות אחורה. מאחר וחלק נכבד ממשפחתה נספתה בשואה, היא נאלצה לנסוע במיוחד לאוקראינה, לאסוף תמונות של מצבות עם מגן דוד של בני משפחתה כולל סבא וסבתא בבתי העלמין שם, אבל כל זה עדיין לא עוזר. איזה רב מבית שמאי עקשן טרחן וקיצוני החליט שלא די בזה וחסר לה הוכחות לעוד דור אחורה. איך לעזאזל אפשר לחזור למאה ה- 19 כשבאמצע ה- 20 כל המשפחה נרצחה במחנות ההשמדה.
איזה לב של אבן צריך להיות לאותו רב, כדי שהוא יותיר את הזוג תקוע ללא אפשרות להינשא. הזוג המסכן, שאגב מצדו היה טס לקפריסין וסוגר ענין, תקוע כי האבא של החתן שומר מסורת והוא מתעקש על חתונה כדת וכדין.
אז מה בוודאי תגידו, בגלל סיפור אחד אתה ככה מתהפך? האמת שכן אבל אם לכם זה לא מספיק אז בבקשה:
כשאני צופה בנערים שסתם מכים מכות רצח נער אחר שבמקרה שמו אחמד וההורים בבית המשפט מעיזים לומר שהילד שלהם ילד טוב בבסיסו. כשמשפחה נפגעת מבקבוק תבערה וההורים מגינים על ילדם בלי שום טיפת הסתייגות. כשלאחרונה התופעה של הורים המסנגרים על הילדים, ולא חשוב מה הם עשו, מביאה לי ממש בחילה.
כשהורים מעיזים לתקוף את מנהלת בית הספר של בתם, רק בגלל שבית הספר החליט לקבוע קודי לבוש והתנהגות. זאת לא מדינה, זו רפובליקת בננות.
כשנהג דורס למוות 3 נשים בנתניה וראש העיר מעיזה בפומבי לספור את נקודות הזכות שבוזאת לא מדינה, זו בררה.
כשראש ממשלה מאיים כל שעתיים לפתוח במלחמה אבל שולח את השר להגנת העורף לסין ,ולעזאזל המקלטים וערכות המגן. זאת לא מדינה.
ומי שכל זה לא מספיק עבורו, מוזמן לפתוח את העיתון של מחר בבוקר. כל יום נותן עוד סיבות למה המדינה שלנו הולכת בצעדי ענק לאן שהלכו אבותינו בבית הראשון והשני.
ברוגז ברוגז לעולם
בשבוע שעבר שלח חבר המועצה אלכס וינרב מספר שאילתות והצעות לסדר לקראת ישיבת המועצה ביום ד’. הכל טוב ויפה אלמלא צירף אלכס למכתבו אולטימטום קטן- או התנצלות מאדון פסי וראש העיר או שאני לא בא. מתג’דב, קוראים לזה בשפת אימנו. זוכרים למה הוא מבקש התנצלות? עזבו, הכנרת עלתה וירדה מאז, ביבי ירד מהעצים, ברק מאקירוב ואורי שור הפסיק לבדוק ממטרות, אבל אלכס היקר בשלו.
ומה אגיד לכם, בעיה. בעיה כי בחיי אין לי ולו רבע עצה טובה לומר למי שזרק אבן לבאר ועכשיו הוא מחכה שאחרים יוציאו אותה עבורו. ואני אומר לו, אלכס יקירי, עזוב אותך מהשטויות האלה. אם חשבת שראש העיר יסכים לחזור לישיבות הארוכות, טעות בידך אחי.
אז עצה טובה אין לי לתת לך, ומה שנותר לך לעשות זה או להודיע שאתה לא זקוק לשום התנצלות, וחוזר לפעילות הרגילה או שפשוט תתפטר ותיתן למי שבא אחריך להמשיך. בכל מקרה אנחנו הכתבים נצא נשכרים ומי יודע, גם אתה.
כושר כפי יכולתך
שנים על שנים אני מתלבט, לעשות או לא לעשות מנוי בקאנטרי קלאב כלשהוא. שנים אני מתלבט אבל הידיעה שמנוי הוא כמו חתונה קתולית שאי אפשר להתגרש ממנה, עצר אותי מלעשות זאת. עובדה, אני חי, בריא וחסכתי הרבה אלפים של מרשרשים.
אבל הנה הפתעה. בשבוע שעבר קראתי שבמכון הכושר החדש שנפתח בבריכה העירונית ניתן להיכנס ללא מנוי אלא על בסיס יומי וחד פעמי. אין לי מה לומר מלבד כל הכבוד למי שאחראי על תיקון העוול הזה.
ובאווירת החגים הקרבה ואיתם הימים הנוראים, למה לא לספר על עוד מעשה טוב. השבוע כך נמסר נעשה הסכם שיתוף פעולה בין מחלקת הנוער של העיריה לבין היכל התרבות ולפיו בני נוער יהנו מ- 40 אחוז הנחה על מנוי ל- 5 מופעים בהיכל, 150 במקום 250 שקלים. כל הכבוד.
עע.jpg)
