מי לענאבה אלי
כמו בשנים קודמות זה קורה שוב השנה: פארק ענבה מתמלא בציבור החרדי הרואה בו מקום בילוי מועדף למשפחה, והחילונים נותרים חסרי אונים ומדירים רגלם מהמקום
אפשר להתווכח אם יש צדק בחוק הקובע שאין לגבות דמי כניסה לפארקים. אבל את החרדים ממודיעין עלית, בני ברק, בית שמש ואפילו אשדוד הרחוקה שזורמים לפארק ענבה בהמוניהם אין זה מעניין. זה כן מעניין את תושבי מודיעין שבשל כך מדירים רגלם מהפארק היפה שהוקם עבורם. אבל אותם לא שואלים, הם נאלצים להתמודד עם העובדות.
תושבת העיר ספרה השבוע ל"חדשות מודיעין" שהיא הגיעה לפארק בשבוע שעבר עם שתי בנותיה בנות 10 ו-13 אך הצליחה להחזיק מעמד רבע שעה בלבד: "אף אחד לא העיר לנו" היא אומרת, "אבל המבטים של הנשים בבנותיי שהיו בלבוש קיצי, ממש צרבו והמלמולים בין החרדיות שליוו את המבטים לא הותירו ספק - ככה לא מתלבשות בנות ישראל. אז ברחנו משם ואני לא היחידה".
גם זוג נוסף ממודיעין שעמו שוחחנו סיפר לנו שלביקור שלו ביום רביעי שעבר בפארק ענבה התלווה אקורד צורם במיוחד: "זכינו להערות בוטות של חרדים שהתייחסו למשחקי השובבות של ילדינו. אולי הם חשבו שזה ריקוד מושחת. זו ממש חוצפה, על מה אנו משלמים מיסים, כדי שלא נוכל לחוש כאן בבית"?
כל אלה מצטרפים לתלונות תושבים שהגיעו למערכת ואשר סיפרו על מצב בלתי אפשרי ובלתי נסבל בו מידי יום אחרי הצהרים, לא ניתן לבלות עם הילדים בפארק ענבה, לא ניתן למצוא טיפת צל ובדקות שהם שהו שם, חשו כמעט זרים, חסרי אונים ומשותקים: "כאילו הסתובבנו בפארק בבני ברק".
לבני שבעים אין בעיה
ביום ג’ השבוע התייצב כותב שורות אלה בפארק לראות בעצמו הכצעקתה. השעה קרובה ל 18.00, אוטובוס של חברת "מסעי" הוריד עשרות חרדים אשדודיים על הוריהם וטפם, ואלה הצטרפו לזרם שהלך וגבר עוד שעה תמימה. בכניסה ובחניה ניסיתי למצוא תושב לא חרדי אחד לרפואה אך העליתי כמעט חרס בידי. זוג בגילאי שנות ה-70 פלוס, חילוני למהדרין שעשה את דרכו פנימה בשער הופתע מהשאלה האם הוא חש בבית: "אין לנו בעיה עם זה. תראה אשתי אפילו עם כתפיים חשופות". כן, הם פעם ראשונה בפארק ומעניין היה לשאול אותם שוב על סיכום החוויה ביציאה מהפארק, אך הם לא אותרו בשנית.
ככל שמדרימים לאגם התמונה הופכת יותר ויותר חד משמעית, חילוניים לא מגיעים לפארק וכל מי שנמצא במקום אינו מתגורר בעיר. זוג צעיר דתי לאומי היושב על הדשא התגלה כתושבי העיר לשעבר: הם פעם ראשונה בפארק כי שמעו מחברים מירושלים שמדובר במקום אטרקטיבי ונעים. שניהם כאחד אינם נרתעים מהמוני החרדים שמילאו כל פינה בפארק אבל מששמעו על התקריות שהיו כאן בפסח וגם לא מכבר, סייגו: "זכותו של כל אחד להגיע לכאן ויש לכבד כל אחד החי לפי דרכו, גם את החילוניים".
בילוי מתסכל
העירייה השתדלה מאוד להצל כמה שיותר את שטח הפארק אבל כל מי שיגיע בשעות אחר הצהריים נאלץ לדאוג לעצמו להצללה. כל השטח היה גדוש במשפחות חרדיות. הם מגיעים לכאן בהסעות מאורגנות באוטובוסים ותופסים כל חלקה טובה. מ"שיחת חולין" עם אחד החרדים הצעירים מתברר ששמו של פארק ענבה הגיע למרחוק וקיימת ומתעצמת תעשייה שלמה של הסעות מאורגנות ממרחקים ו"בשנה הבאה בעזרת השם, הוא אומר, הוא ימליץ לחבריו להגיע. מקום יפה מאוד כאן", הוא מנמק בסיפוק. ניסיתי לשוחח עם מישהו נוסף, אבל המבטים שידרו חשדנות ומבטי פליאה על גלוי הראש שמנסה לכפות שיחה מיותרת.
אז עזבתי וטלפנתי לכמה אנשים מוכרים בעיר: "כן, אני יודע וגם בעצמי ביקרתי שם" אומר לי איש ציבור שהשתייכותו לחוגים הדתיים בעיר אינה מוטלת בספק, "למרות שאין לי דבר וחצי דבר נגד אחיי החרדים, אני סבור שעל ראש העיר למצוא דרך להגביל את זרם האורחים בכל דרך חוקית אפשרית. לא יתכן שתושבי מודיעין יחושו נוכרים בפארק שנבנה עבורם".
תושב אחר אמר: "זה חוקי אבל זה אבסורד לחלוטין". מה עושים שאלתי? "שראש העיר יחשוב על משהו". היו גם תושבים ש"נידבו" עצות לחיים ביבס בסגנון: "אני מציע לשים שלט חוצות על האגם שיציג פרסומות מסחריות כולל סרטי קולנוע. אני מבטיח לראש העיר, שהם יברחו מכאן". אחר הרחיק לכת והציע לשים פסלי עירום ברחבי הפארק.
ומה אומרים בעירייה: "מאז פתיחתו הפך פארק ענבה מוקד משיכה עבור אלפי מבקרים מידי יום. בפארק מתקיימים אירועים רבים במהלך הקיץ הנוכחי אליהם מגיעים אלפים מתושבי העיר. כידוע, בית המשפט קבע במספר מקרים בארץ, ובהם גם פארק רעננה, כי יש לפתוח פארקים עירוניים לקהל הרחב ללא תשלום ולרשות המקומית אסור לגבות דמי כניסה אליהם. גם חנייה בתשלום אינה רלוונטית למקרה מכיוון שבסמוך לפארק הקימה העירייה בשיתוף עם רכבת ישראל שלושה חניונים עבור תושבי העיר ואין בכוונת העירייה להגביל חנייה זו ולגבות עליה תשלום, גם אם מדובר בסכום מופחת. העירייה תמשיך לקדם ולפתח את הפארק למען תושבי העיר".
עע.jpg)
