חיפוש

 

 
לדף הבית >>     צרכנות מקומית מודיעין >>

לראות את העתיד (סיפור מהחיים)

 

נו, ואיך כל זה מתקשר לצד המקצועי של הטור אותו אני כותב? בודאי מתקשר! באחת הפעמים שבאתי לבקר ולמסור לרבקה את לוח השנה, היא סיפרה לי "משה, היה לנו ככה כסף" כשהיא מרימה את שתי ידה כדי לתאר. "הכל הלך!"  

 

את גב’ פנדריך רבקה ואת בעלה ולדיסלב הכרתי בתחילת דרכי בביטוח לפני למעלה מ- 20 שנה. הבעל נפטר שנים מאוחר יותר ממחלה ואילו רבקה שהייתה כבר בשנות ה-70 לחייה, החליטה לעבור ולהתגורר בבית אבות שברחוב סחראי בירושלים. את ההיכרות שלי עם רבינוביץ הדסה עשיתי בבית האבות ע"י חברתה רבקה.

עם השנים הדסה עזבה לבית האבות בו היא מתגוררת עד היום. מדי שנה פנתה אלי רבקה וביקשה שאשלח אליה את לוח השנה שאני מוציא אחת לשנה כבר שנים רבות. וככה, במשך שנים, בלי צורך בתזכורת נהגתי לבקר את רבקה ואת הדסה בבתי האבות שלהן ולמסור לקראת ראש השנה את לוח השנה שלי. בכול פעם שביקשתי להיכנס לבית אבות לביקור, הייתי צריך ללחוץ על כפתור האינטרקום ולבקש אישור כניסה.

לחצתי ומהצד השני נשמע קול "כן בבקשה, את מי אתה צריך?" ,"הגעתי לבקר את הגב’ רבקה פנדריך " השבתי. "רק רגע.. אין דבר כזה פה", משיב לי איש הביטחון. "לא יכול להיות" אני אומר. הוא בודק שוב. "לא, אין דבר כזה". "או קיי, רבינוביץ הדסה נמצאת?", "תכנס בבקשה!" בינתיים מסתבר, שהדסה כבר במחלקה הסיעודית. נכנסתי, "הדסה שלום" אני אומר, "שלום" היא משיבה. "את זוכרת אותי?" "לא כל כך." ואני משיב, "אני משה מהביטוח.

באתי לבקר אותך ולמסור לך את לוח השנה שלי", "תודה לך" היא עונה "אני לא כ"כ במצב טוב" ותוך כדי כך היא מוסרת לי את פרטי גיסתה שהיא האפוטרופוס שלה. "הדסה", אני פונה אליה "את יודעת אולי איפה רבקה?" "לא!" היא עונה, "אבל אתן חברות אמרתי לה." "אני לא זוכרת". אני מודה לה ומאחל לה חג שמח ובריאות מלאה. בעת שיצאתי את פתח בית האבות עם לוח שנה בידי, הרגשתי החמצה ולא הייתי שקט כי לא השלמתי את המשימה, מסירת לוח שנה לרבקה.

חזרתי שוב, ביקשתי מהפקידה לבדוק מדוע היא אינה מוצאת ברישומים שלה את פנדריך רבקה. "חכה, היא אומרת לי, אני אבדוק שוב. "כעבור מס’ דקות היא חוזרת אל "אוי", היא אומרת, "היא נפטרה!" הסתכלנו זו על זה, "והדסה אני שואל ממתי היא סיעודית?" "מחודש יולי" היא אומרת. "אני סוכן הביטוח שלה, האם יש מסמכים המראים שהיא במצב סיעודי? " "כן", היא משיבה. "את יכולה גם להגיד לי מה העלות החודשית?" כן, 16,000 שקלים בחודש." אני מודה לה ונפרד לשלום ... 

איכות חיים גם במצב סיעודי

נו, ואיך כל זה מתקשר לצד המקצועי של הטור אותו אני כותב? בודאי  מתקשר! באחת הפעמים שבאתי לבקר ולמסור לרבקה את לוח השנה, היא סיפרה לי "משה, היה לנו ככה כסף" כשהיא מרימה את שתי ידה כדי לתאר. "הכל הלך!"

רבקה ובעלה שהיו רופאים, חסכו כסף רב, אבל, וזה מה שאני תמיד מסביר ללקוחותיי, לעת זקנה טוב שיהיה כסף ואפילו רצוי שיהיה הרבה. כמו שרבקה תארה, מצד שני, אף פעם לא מספיק ובשביל זה נועד הביטוח הסיעודי. על מנת לא להלאות את הדסה רבינוביץ, שמחודש יולי היא במצב סיעודי, ויש לה פתרון כספי הנמצא אצלי ומפאת מצבה, סידרתי את הנושא עם גיסתה. הדסה היתה חכמה.

היא ראתה את העתיד ורכשה לה את הביטוח. קורה לא אחת שלקוחותיי מפנים אותי להוריהם בכדי שאעשה להם ביטוח סיעודי. אז אני שואל מדוע  לחכות. בגלל היתרונות הברורים של ביטוח סיעודי פרטי, לא כל אחד יכול להתקבל מיד אלא מתקיים תהליך אישור של חברת הביטוח, הבודק את מצב בריאות המבקש.

ידוע שתוחלת החיים עולה, לכן התייקרות הפרמיה בגין הביטוח היא תמידית. בו בזמן במידה וכבר רכשת את הביטוח, אתה מקבע את הפרמיה ליום הרכישה.

איך אמרנו, לראות את העתיד? זה המקום להסתכל קדימה עכשיו ולהבטיח איכות חיים וחוסר דאגה. כפי שאמר לי לקוח שעשה אצלי ביטוח סיעודי ."גם במצב סיעודי אני רוצה איכות חיים" ובמשפט הזה, הכול מתחיל והכל מסתיים. בריאות טובה לכולם.

משה יוסף   yosefmoshe111@walla.com

עירית מודיעין

 

 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

מעגלי תמיכה

מעגלי תמיכה

 

 

 

 

 

עירית מודיעין
לשכת המסחר

 

מדורים

 
 
 
 
הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות