סטודיו ”על הבמה” סוגר שנה
הסטודיו למשחק "על הבמה" לקח על עצמו להעלות השנה שתי הצגות בנושא השואה, על אף שמדובר בסוגיה לא פשוטה לבני נוער: "הנחשול" ו"החיים יפים" שיוצגו באמצע יוני במודיעין. מראיון עם השחקנים עולה כי הם אינם חוששים מהתמודדות
לקראת סוף שנת הלימודים, מציגים תלמידי "על הבמה" הצגות המסכמות את עבודתם במשך השנה. בחודש אחד מוצגות כארבעים הצגות, של ארבעים הקבוצות הפועלות ב"על הבמה". בנוסף, בחרו בעלי הסטודיו למשחק, עידו וייס ומיכה הירש, להציג גם שתי הצגות עם מסר חינוכי מובהק - השואה. "במיוחד לאור מה ששמענו שקרה בהצגת ’גטו’, אנחנו מתעקשים להביא את הנושא הזה ושבני נוער יעלו אותו", מסביר וייס.
ההצגות, שיתקיימו באולם "עינן" ב14/6, הן "הנחשול" ו"החיים יפים".
וייס: "’הנחשול’ הוא סיפור אמיתי עכשווי של מורה שעושה ניסוי עם תלמידי כיתתו על מנת להמחיש להם שבקלות אפשר להיסחף אחרי מנהיג. באופן מפתיע, המורה עצמו נשאב לתוך הניסוי. ההצגה ’החיים יפים’ הינה איבוד של הסרט הידוע. השנה יגיעו לצפות בהצגות נציגים של ’סל תרבות’, ’אומנות לעם’, ’יד ושם’. המטרה שלנו היא להמשיך להופיע עם ההצגות האלו בפני תלמידים בבתי ספר. חשוב לציין שיש עוד קבוצה שעושה את הצגת ’הנחשול’, אבל בסטודיו ולא ב’עינן’, עם המורה דבי ג’ובני אללוף".
ש: מה הביא אתכם להעלות דווקא את הנושא הזה?
"מעבר לעובדה שהנושא חשוב, הוא גם הולך ומתרחק מהדור הזה. אנחנו עדיין שמענו סיפורים מסבא וסבתא, אבל הילדים של הילדים שלנו יתייחסו לנשוא הזה כמו אל חורבן בית שני. זה יהיה ’סיפור ישן’. במקביל למשחק בהצגות, הילדים לומדים על התקופה וזה ישאיר בהם רושם לכל החיים".
ש: באיזה גילים הילדים?
"מדובר בבני נוער מכיתה ח עד י"א. אלה חבר’ה שעובדים מאוד קשה. הם נפגשים עם אנשים דוברי גרמנית ומבטאים נכון את המלים. אני מאוד גאה בילדים האלה. דווקא היום כשיש ריאליטי, מאוד קל למכור איזה שואו גדול. אבל אנחנו מעדיפים לעסוק בנושא הזה, למרות שלא פשוט לעבוד על חומר כזה ולא מובן מאליו".
ש: אבל בסופו של דבר מדובר בילדים שנוגעים בנושא מאוד קשה. היו קשיים מיוחדים?
"לא היו משברים, אבל יש הרבה סיפורים על המאמצים המיוחדים שהילדים עושים. יש ילד עם גבס ברגליים והוא אמור לשחק נאצי. הוא עושה מאמצים כדי שיורידו לו את הגבס עד יום המופע. יש ילדה שמוותרת על הטיול השנתי על מנת להופיע וילד שמגיע אחרי בחינת בגרות".
"אני חושב שההצגות מתאימות לילדים מכיתה ד, אבל מומלץ להגיע עם ההורים על מנת שיוכלו לענות על שאלות אם יתעוררו", מסביר וייס. אין קטעים קשים ויזואלית, השארנו הרבה מקום לדמיון. הילדים האלה כבר שיחקו בהצגות קומיות ודרמטיות ועכשיו הגיע הזמן לשלב גם נושאים חינוכיים".
הדר, הלומדת בכיתה י בתיכון מו"ר משחקת תפקיד של נאצית בהצגה "החיים יפים". "בהתחלה חשבתי שיהיה לי קשה לשחק תפקיד כזה", אומרת הדר "אבל פתאום הרגשתי שאני ממש מבינה את המשמעות של זה והיה לי קל יותר. כל תפקיד שאקבל, אעשה אותו על הצד הטוב ביותר".
ש: ובכל זאת, איך נכנסים לתפקיד לא פשוט שכזה?
"עד עכשיו עשיתי תפקידים חיוביים, בהצגה הזאת אני צריכה להיות רעה, להפגין כוח. צריך הרבה עבודה כדי להיכנס לתפקיד. אנחנו עובדים על זה כחודשיים. יש כאלה שכבר עשו את ההצגה הזאת בשנה שעברה ואני חדשה וצריכה להשתלב. הטקסטים בגרמנית והייתי צריכה להשקיע יותר כדי ללמוד ולזכור. רוב הזמן בהצגה אני על הבמה וזה לא פשוט".
ש: למה חשוב לך להיות חלק מזה?
"חשוב לחשוף את בני הנוער לנושא. שלא נראה יותר תופעות כמו שהיה לא מזמן".
אופיר, הלומדת בכיתה ח ב"יחד" משחקת בהצגה "הנחשול". בבגרות ועומק הבנה, מסבירה לי אופיר על תפקידה בהצגה: "אני משחקת נערה שמתנגדת לניסוי שהמורה יוזם. ההצגה מעבירה מסר חזק שיכול לקרות שוב אותו הדבר, היא מסבירה את התהליך ושופכת אור נוסף על מה שקרה שם. גם בתור שחקנים אנחנו מבינים אחרת את התופעה".
ש: למה הנערה שאת משחקת התנגדה לניסוי?
"היא רואה שזה משפיע על אנשים בצורה קיצונית: הם מאבדים את יכולת החשיבה העצמאית שלהם, היא רואה איך האישיות שלהם נמחצת ורצונותיהם הולכים לאיבוד. היא רואה מה קורה לאנשים שמתנגדים ומביעים דעה. היא מנסה להניע אותם, אך לא מצליחה כל כך".
ש: היה לך קשה?
"לא. אני מזדהה אתה. חשבתי באמת איך זה היה נראה, אילו דבר כזה באמת היה קורה. כשאתה חלק מקבוצה, אתה מרגיש שייך למשהו והולך עם זה מבלי להפעיל שיקול דעת. זאת לא סתם הצגה דמיונית, יש מוסר השכל חזק מאוד, היא מלמדת המון ונותנת חומר למחשבה. האחריות על העברה נכונה של המסר היא של כולנו".
ש: היה קשה לזכור את הטקסט?
"כבר הופעתי בעבר וברגע שאתה קולט איך עושים את זה, זה לא קשה. אני מתרגלת הרבה עם חברים".
אופק, הלומד בכיתה ח בבית ספר "יחד", ללא ספק, משחק תפקיד לא פשוט - תפקיד המורה שיוזם את הניסוי בהצגה "הנחשול".
ש: קשה?
"עבדנו על זה הרבה, דיברנו על השואה, ראינו את הסרט ’הנחשול’. וכשעולים על הבמה, מקבלים כוח מהקבוצה, מנסים להבין שזאת רק דמות. אני לא מזדהה כמובן עם הדמות הזאת, יש אפילו קטעים שאני עושה ועוברת בי צמרמורת, קטעים קשים ומרגשים".
ש: כמה זמן אתה מקדיש לזה?
"יש כמויות אדירות של טקסט. עובדים כל יום במשך שעה-שעה וחצי. חוץ מהעבודה המסיבית על הטקסט והחזרות פעמיים בשבוע, אני נוהג לשבת לפני העלייה לבמה, לנקות את הראש ולהירגע".
ש: מרוצה מהתפקיד?
"העדפתי את התפקיד הזה. זה אתגר ענק. יש לפעמים כמעט נקודות שבירה כי זה ממש כמו לשחק את היטלר בהצגה. הרי הניסוי שהמורה עשה משול לדרכו של היטלר".
ש: יש מוסר השכל?
"יש שורה בתפקיד שלי ’ההיסטוריה היא אנשים ונסיבות’. זה מראה שזה יכול לקרות, שאפשר להגיע למצבים מטורפים כאלה וחשוב להביא את נקודת החשיבה הזאת לקהל הרחב".
עע.jpg)
