העצבני - המופע של טרומן
השבוע "העצבני" ממשיך להתעצבן על כך שככל הנראה, שטח הקניון יוגדל. מתלבט בשאלת העובדים הזרים ולא מבין לאן נעלמה מכונת הקפה במרכז השירות של סלקום
המופע של טרומן
תהרגו אותי אבל איני מבין איך הראש של כמה מבוני העיר עובד. בנו לנו מרכז עיר לתפארת, רק מה, שטחו של מרכז העיר הנ"ל הוא קבוע. מדרום ואדי ענבה, ממזרח גבעת סי ומצפון העמקים. מה נותר? צד מערב. גם שם השטח אינו מגיע עד הים אבל שטח יש ועבורו תוכננו בנין עירייה מפואר ועוד כמה מוסדות ציבור.
אה כן, שכחנו בכלל מי תופס את החלק הארי של השטח, מר עזריאלי שקיבל לפני שנים מפרנסי העיר דאז מתנה בדמות סיפוח של רחוב שלם והנה קיבלנו ארכי קניון המנקז אליו 14 שעות ביממה את 80 אלף תושבי העיר שאין להם לאן לברוח מהחום או מהגשם. מצחיק לפעמים להסתובב בעיר, הכל שומם חוץ מאשר הקניון שוקק החיים. אחלה של עיר לצלם בה סרט נוסח "המופע של טרומן". יש לי ידידה שלפחות 3 פעמים בשבוע "קופצת" לקניון. למה? קניות. אף פעם לא הבנתי זאת אבל כנראה משהו בעיר לא מאפשר לי ולך עוד אופציות.
והנה כבר הגעתי לנקודה- בשבוע שעבר פרסמתי בעיתון ידיעה ועל פיה לגרסת מנכ"ל הקניון, הם קיבלו אור ירוק לתוספת של 5,000-3,000 מ"ר שטחי מסחר לקניון. העיריה טענה כי מדובר "רק" באישור עקרוני. אבל ביננו, איך שלא נסתכל על זה המשמעות היא אחת- גרסת המנכ"ל אינה תלושה מהמציאות.
אבל זו רק נגיעה קטנה בחוקי הבניה ואין לי רצון להיכנס לזה. אותי מטריד משהו אחר לגמרי. מטריד כי היכן בדיוק נמצאים אלפי המ"ר מרובעים הנ"ל. חיפשתי ולא מצאתי, והמסקנה היחידה שנותרה היא כי כנראה שמישהו ויתר על הפנינה העתידית היחידה שנותרה לנו שם, איזור כיכר הירידים. כן, האזור שעל פי התכנון המקורי היה אמור להיות מדרחוב פריזאי עם בתי קפה וחנויות דסקית קטנות. על הרחוב שנלקח לטובת הקניון אין כבר מה לבכות, אבל הגזמתם, מה עוד יבקש ותתנו לו.
חלאס! העיר זקוקה לעוד קניון? לכו לישפרו, לכו לשדרות רבין. כל זאת שימו לב בלי שהזכרתי בחצי מילה את המכה הנוספת שבעלי העסקים במרכזים הקטנים יחטפו. אגב, עוד אני כותב את אייטם הזה והנה מגיע מייל משרון מעוז. מייל אותו שלח שרון בעקבות הידיעה שלי לעירייה בבקשה לברר מי אישר ולמה. את המייל אתם יכולים לקרוא במדור "מכתבים למערכת". בכל מקרה, נקווה שמישהו יתעשת שם ברגע האחרון.
קשה לי
בפעם הראשונה מאז אני שופך חמת על מחדלים ופאשלות של פרנסי המדינה, מצאתי עצמי לפתע מתלבט. לתמוך או להתנגד. תאמינו לי, עד רגע זה לא מצאתי תשובה. על מה אני מדבר? על תופעת העובדים הזרים שעם הזמן שונה שמם למסתננים ועוד אונס או שניים יהפכו בתקשורת למחבלים.
ומדוע אני נקרע? אני נקרע כמו שליבם של רבים מכם נקרע כאשר למדנו לשנוא את השר ישי על כך שעמד לגרש ילדה שנולדה בארץ לעובדים זרים. נקרע בכל פעם שצפינו ביחידת לוכדי העובדים הזרים כשהם שולפים משפחות שלמות ממקומות מסתור עלובים באישון לילה ושולחים אותם למחנות הסגר. אבל, וזה האבל שאני מדבר עליו, ליבי כואב כשאני שומע על עוד נערה שנאנסה על ידי אחד מאלה. ליבי דואב כשאני שומע את המשפחות בלווינסקי ושפירא כואבים בקול את חיי הגיהנום אליהם נקלעו בשל פלישת העובדים הזרים.
אני גם קורא וצופה במה שקורה בעיר אילת ועל כאב תושביה, אך גם עצוב כשאני קורא באיזה תנאי עליבות גרים אותם עובדים שברחו מהתופת שבארצותיהם באפריקה.
אז מה עלי לעשות תגידו לי. להפוך פתאום למעריצו של הרב ישי שמצידו כולם גויים עוכרי ישראל, ושמביט על כל בעיה רק דרך החור הקטן של פתק הבחירות? הרי התרגלתי שכל מה ששר זה יגיד, מייד פסלתיו ובצדק. והנה בפעם הראשונה אני מתלבט מה על המדינה לעשות עם התופעה ההולכת וצוברת תאוצה. מה אני אגיד לכם, ברגע ובנושא זה לא הייתי רוצה להיות בנעליו של השר האמון על הנושא.
למודיעין יש כבר שוק
לבקר בקאנטרי סנטר השבוע היה בלשון המעטה לא נעים. כמה מאות מטרים בלבד מהקניון המצוחצח מצאתי השבוע מרכז מסחרי שיכול להתחרות בלי שום בעיה ו"נחיתות" בכל מרכז מסחרי של אחת השכונות בשולי שכונת עמישב בפ"ת או בתחנה המרכזית הישנה באשדוד. פשוט לא להאמין. במקום מרכז בו יושבים מכוני עיצוב שיער, בית מרקחת ומשרדי תיווך מצאתי משהו דמוי חצר אחורית של שוק רמלאי טיפוסי. הררי ארגזים וקרטונים מילאו את רחבת המרכז.
באותם רגעים בהם פילסתי דרכי ממעבר אחד למשנהו של המרכז, התחלתי לחשוב האם באמת הבעיה בקניון או שמה יש כאן מדיניות מתעלמת מלמעלה החותרת לענות על הקריאות הרבות להקים בעיר שוק. אז לאותם חבר’ה, סבלנות, עוד חצי שנה גג שנה כשבעלי העסקים הסטריליים שנותרו במרכז יברחו משם וישאירו רק פיצות, פלאפל, פיצוציה, סופרמרקט וחנויות ירקות חדשות שיכנסו לואקום, אז במהירות בימינו אמן וללא היתר בניה ותוכנית אב יצוץ לנו שוק מודיעיני לתפארת עיריית מודיעין.
איפה הקפה?
בתחילת השבוע נכנסתי למרכז השרות של סלקום בישפרו סנטר. הכל לכאורה היה כרגיל, אותם עיתונים פזורי מסביב לטובת המחכים בתור, אבל 20 דקות של המתנה לתור שלי הביאו לי חשק לקפה הפוך חם. אבל הפתעה. מכונת הקפה נעלמה כלא הייתה. "מה קרה"? שאלתי בזעף את הבחור שקיבל אותי, "למה אתם מונעים ממני את המינימום הזה"? הבחור הבליע חיוך מבוכה של עובד, חיוך של ’עזוב אותי בחייך’.
המכונה נעלמה כך מתברר בימים האחרונים ונראה לי שמהפכת הסלולאר שיצאה לדרך השבוע אולי לא תביא לירידה בשכר העתק של בכירי החברה, אבל גם חסכון של 30 שקלים קפה וסוכר ביום זו התחלה.
עע.jpg)
