הצעה שאי אפשר לסרב 2
 
 

בשערי הגיהינום / טור אישי

הייתה לי כוונה לכתוב את הטור השבוע על נושא אחר, אבל שלשום קרה משהו שהביא אותי לשנות נושא. אז תתאפקו. ביום ראשון ראיתי בעיני את הגיהנום...

שערי הגיהנום כאן (צילום: החזית לשחרור בעלי חיים בישראל)

ביום ראשון ראיתי בעיניים שלי את הגיהינום. הגענו עשרות פעילים של החזית לשחרור בעלי חיים בישראל וישראל נגד משולחים חיים לנמל אשדוד לקבל את פניהם של אלפי העגלים שהגיעו מפורטוגל במטרה להישחט בארץ. העגלים היו במשך 26 יום על אונייה שנתקעה בשל תקלה טכנית בלב ים. מסע שאמור היה לארוך 6 ימים, לקח 26. במשך 26 יום עגלים וטלאים היו תקועים בבטן האוניה, ללא אוויר נקי, מתבוססים בצואה ושתן, עם מזון באיכות ירודה. צפופים. כל כך צפופים. לכל חיה באוניה יש 50 סמ"ר. רבים גוססים ומתים ונזרקים לים.

שלשום הם הגיעו לארץ המובטחת, אז הלכנו לקבל את פניהם. זאת הייתה קבלת הפנים הכי עצובה שיש. הכי בלתי אפשרית. הכי מתסכלת. עמדנו ביציאה מהנמל, עם שלטים כשהמשאיות עברו אחת אחת מלאות בעגלים וטלאים תינוקות שלא ידעו מה מחכה להם. הפעילים חסמו בגופם את המשאיות בזמן שפעילים אחרים טיפסו על שתי הקומות של המשאית, השקו את העגלים הצמאים ותיעדו.

 

חלק גדול מהעגלים עיוורים כתוצאה מאדי האמוניה בבטן האוניה. הם היו מבוהלים, מפוחדים, כל כך חסרי אונים. מאות. משאית אחרי משאית הם עברו לעבר תחנות ההסגר ומשם לשחיטה.

קצת נתונים: 85% מהבשר הטרי בישראל מגיעים באוניות מאוסטרליה ואירופה במסעות מוות שאורכים בין שבוע לשלושה שבועות או בתובלה אווירית. עשרות רבות של אניות קטנות מגיעות מדי שנה לחיפה, לאילת ולאשדוד .האניות מאירופה עמוסות בעגלים מאוד צעירים, לפעמים טרם גמילה מחלב. עוד בטרם ההפלגה לישראל, מובלים העגלים ימים ארוכים לאורכה של אירופה, ממדינות ללא ים לנמל המוצא. חשיפות של הפריקות בעבר הראו כי העגלים חוו אלימות מדוקרנים, אגרופים, בעיטות, חשמול ומכות. מאז ש"ישראל נגד משלוחים חיים" חשפה את המכות, הפריקה מוסתרת לרוב בעזרת שרוול ברזנט. העגלים מגיעים לכמה הסגרים ברחבי הארץ. לאילת מגיעות אניות עם טלאים ועגלים מאוסטרליה אחרי מסע של 3 שבועות בממוצע. מאחר ומדובר במסע השני באורכו בעולם של המשלוחים החיים, לא פעם מתקלקלות האניות בדרכן, דבר המאריך את המסע ומכאן שגורם לתמותה גבוהה. שני ה"יבואנים" העיקריים של עגלים וטלאים לאילת הם דבאח ותנובה. לפי ארגונים אוסטרלים, יש להם הוכחות שחיות מתבשלות בתוך האוניות בשל הצפיפות הגבוהה והחום הרב באניה, עד כי האיברים הפנימיים שלהן מתבשלים בעודן בחיים. 72 שעות לפני סוף המסע מפסיקים להאכיל את בעלי החיים בכדי שיהיה יותר קל לפרוק אותם מהאנייה לתוך המשאיות. (מתוך אתר "ישראל נגד משלוחים חיים").

המון צעקות היו שם, בשערי הגיהינום, צפירות, בכי. סצנה סוריאליסטית לחלוטין. בשלב מסוים ישבתי על שפת המדרכה ורק בהיתי בהם מבעד לדמעות. הם היו כל כך שקטים, רק זזים באי נוחות מצד לצד ורקיעות הרגליים שלהם עדיין מהדהדות באוזניי. מן רעש רק כזה של סרט אימה. הם היו שקטים. הביטו בקומץ האנשים שהתקבצו מסביב, לא מבינים. לא מבינים מה פשעו שזה עונשם. יצורים תבונתיים, רגישים, מרגישים שעברו גיהינום במשך 26 יום, הורדו מהאונייה במכות חשמל ולא יודעים שהרע מכל עוד לפניהם.

גם אנחנו לא הבנו. אף אחד לא מכין אותך לסיטואציה כזאת, של חוסר אונים תהומי. לראות מאות נידונים למוות מבלי להיות מסוגל להציל. גם עבור אדם מהשורה זה בלתי נסבל. עבור  אקטיביסט זה קושי כפול: לראות סבל מחריד ועצום ולא לסייע. סבל עצום שהוא חוקי, עם חותמת כשרות.

המשאיות התחלפו. חסמנו אחת אחת. עגלים, טלאים, שוב עגלים. הקרובים ביותר לסורגי המשאית זכו לכמה טיפות מים. חלקם היו תקועים במצבים בלתי אפשריים – ראש תקוע בסורגים, רגל מקופלת. אחד הפעילים טיפס על משאית ושיחרר לעגל קטן את הרגל שהייתה מכופפת לאחור מעל עגל אחר. לולא הפעיל הזה, כך הוא היה נוסע עד ההסגר. כמה אבסורד בסיטואציה אחת. העגל הזה עבר גיהינום, יעבור גיהינום. הוא יסיים את חייו האומללים בקרוב כשסכין תשסף את גרונו והדם של עצמו יחנוק אותו. הדבר האחרון שעיניו יראו זה את היד ששמה קץ לחייו. הדבר האחרון שהוא ירגיש זה אימה. אבל לפחות עד ההסגר הוא לא ייסע עם רגל מכופפת. לפחות זה.

 

והם עמדו שם, כל כך שקטים, כנועים, מלאים בצואה. המבטים שלהם ביקשו רחמים, התחננו לחיים, לטיפת חמלה. ולא יכולנו. לא יכולנו לעשות דבר חוץ מלזעוק את זעקתם האילמת ולקוות שיותר ויותר אנשים יהיו מוכנים לשמוע אותה, יבחרו להפסיק לצרוך חתיכות של תינוקות מפוחדים, יבחרו להפסיק לממן את התופת הזאת רק למען הנאה קולינרית.

משאית ועוד משאית עברו. הצופרים ורקיעות הרגליים אל תוך הלילה. קומץ אנשים אכפתיים שיביאו לשינוי.  והעיניים שלהם. שקטות וטובות. מבקשות רחמים/

*פרטים נוספים על המשלוחים החיים באתר: http://www.shiptohell.org/

 * תיעודים מהתעשייה בארץ: http://www.glass-walls.com/

 
 
לשכת המסחר