היכל התרבות 17 שוליים
היכל התרבות 17 שוליים
יום שישי, כ"ט סיון, ה'תשע"ז - 23.6.2017
 
 
 
פורום עיתונט
 

הקשיבו בנים לדברי אביכם

פרשת השבוע ”בחוקותי” עוסקת באהבה, ההצלחה והשלום שיקבל עם ישראל – במידה ובניו יקשיבו וילכו בדרכי אביהם, ואף כוללת דברי תוכחה כלפיהם במידה ולא יישמעו לקול אביהם

מדורת לג בעומר במודיעין (צילום: תמונה פרטית)
שאלה לש.י.ל

 

מאת ארנון רוזנבלום, מרצה, מדריך ומנחה סדנאות ב"מחשב ומחשבה"

פרשת השבוע "בחוקותי" היא הפרשה העשירית והאחרונה בספר "ויקרא". החלק הראשון של הפרשה עוסק באהבה, ההצלחה והשלום שיהיו לבנים על ידי "האב" אם יקשיבו וילכו בדרכיו, וחלקו השני העוסק בדברי תוכחה כלפי הבנים במידה ולא יישמעו לקול אביהם.

הפרשה מתחילה בפרק כ"ו, פסוק ג’, ומסתיימת בסוף הספר – פרק כ"ז, פסוק ל"ד. בשנים שאינן מעוברות קוראים בדרך כלל את פרשת "בחוקותי" ביחד עם פרשת "בהר". בשבת פרשת "בחוקותי" מסיימים את קריאת התורה של ספר "ויקרא" בקריאת "חזק חזק ונתחזק". בדרך כלל, קוראים את הפרשה בשבת שלפני יום ירושלים.

פתיח הפרשה בשפה פשוטה בשפה מדוברת מובנת לכל. הפרשה פותחת במשפטים הבאים: כ"ו, ג’: "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, כ"ו, ו’: "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו", כשהיא מוסיפה ברכות רבות כמו: "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם".

וכמו הורה טוב המסביר לילדיו, נכתב בפרק כ"ו, פסוק יד’: "ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה:...אף אני אעשה זאת לכם". ובפשטות: מזהיר האבא’ את בניו – במידה ולא תצייתו לדבריי, אעניש אתכם קשות.

בפרשה זו כתובים פסוקים הנקראים: פסוקי ה"תוכחה", והם מכילים את העונשים הצפויים, חלילה, לבני ישראל, במידה ולא יקיימו את מצוות התורה, אך סיומם בנימה אופטימית.

ונחזור לרגע לפסוק הפותח  במילים "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ" ... ושואל פרופ’ ישעיהו ליבוביץ מדוע  הנושא הזה של שמירה וקיום המצוות מבוטא בניסוח של ’הליכה’, ולאו דווקא בניסוחים אחרים כגון ’עמידה’ או ’החזקה בחוקים’ וכדומה? לטענתו, יש משהו המציין ’בהליכה במשמעו תהליך’ את ייחודו של האדם. כלומר, כיום התורה והמצות איננו מצב מסוים, אלא מבטא תהליך. האדם עצמו איננו בעל מציאות סטטית, אלא הולך בדרך מסוימת ומשיג ומפתח במעשיו את מציאותו, ומבחינה זו הוא שונה וחריג מכל המצוי בטבע ובקוסמוס כולו.

לעומת חוקי התורה, מה שמציין חוקי שמים  וארץ הוא שאין בהם הליכה אלא ההפך הוא הנכון:  יש בהם עמידה והם קבועים בלתי משתנים ובלתי מתחלפים. על המלאכים נאמר בלשון מליצית כי טבעם קיים ועומד. המלאך אינו מתפתח וגם אינו מפתח מקרבו יותר ממה שיש בו מטבע ברייתו. הטבע והמלאכים עומדים, ואילו האדם מהלך, וזו בעצם המשמעות של "אם בחוקותי תלכו" כו’, י"ב. פרופ’ לייבוביץ’ מצטט גם את הרב ’ספורנו’, האומר "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם": ביטוי שיש בו מן הדינמיות. כלומר לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד, אלא אתהלך בתוככם ואראה כבודי בכל מקום שתהיו שם.

אם כן, זו המשמעות של המונח ’להתהלך’, כלומר התורה איננה טריטוריאלית ולמעשה הארץ היא שנעדה לקיום המצוות ולא להיפך. מכאן שכל מקום הרי הוא שווה מבחינת מעמדו לפני אלוהים ועל ידי כל אדם, המקבל על עצמו את עבודת ה’.

אז אם כך, נבין את גדולתה של גישה זו, הפותחת לכל אחד את התובנה: היכן שאהיה ואפנה אליו הוא ’הקדוש ברוך’ יהיה שם כדי להאזין לי. ואין כמו הידיעה המובנית בילד שאביו ואמו תמיד נמצאים בהאזנה עבורו.

אם כן, בואו ונקשיב לליבנו ונפשנו ונכיר ונדע שנוכל להודות על כל הטוב והשפע שהוענקו לנו, ואל נשכח שגם ההורים אוהבים לשמוע תודות ותשבחות.

בברכת שבת שלום

ארנון רוזנבלום, "מחשב ומחשבה"

 
 
מנהל אתר ק
 
אינדקס חוצות לעסקים
חפש    פרסם