הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות
עיריית מודיעין רגיל
הצעה שאי אפשר לסרב 2
 
 

הודו קצת אחרת / האיש שבא לסעוד

אם יש משהו שזכור לי מהשנה שטיילתי במזרח, זה שאני לא סובלת את הודו. לא התחלה מעודדת אבל חכו להמשך.

מונאר (צילום: אסנת גואטה)

אם יש משהו שזכור לי מהשנה שטיילתי במזרח, זה שאני לא סובלת את הודו. לא התחלה מעודדת אבל חכו להמשך. חצי שנה לא קלה באותו כור היתוך תוסס וצבעוני  ואני יצאתי משם עם אנטי טוטאלי לריחות העזים, לטעמים החזקים ולצבעוניות המוגזמת שנמצאת בכל מקום. במשך השנים התעדנתי ואכלתי פה ושם בכמה מסעדות הודיות לא רעות אבל עדיין משהו בי לא התחבר למטבח הזה ותמיד הייתי מסיימת ספוגה בכל נים ונים בגופי בריחות ובתבלינים. 

עד שהגיעה מונאר.

 אל מונאר בכלל הגעתי כדי לראיין את ענר הרקוב, השף. אני זוכרת את עצמי עומדת באמצע הטירוף של נחלת בניימין והעליה, אפופה בצפצופי מכוניות, צרחות סוחרים והמוני אנשים מכל המינים והגילאים ולשניה הרגשתי כאילו החזירו אותי לדלהי. בהחלט אחלה לוקיישן למסעדה הודית.

מצד אחד קצת קשה לקרוא למונאר מסעדה כי היא יותר  מסעדת פועלים על הרחוב, 6 שולחנות, מטבחון פיצי וניראות הודית  צבועה זרחני; פיל הודי ענקי , אלים הודיים ופורטרט של מהטמה גנדי. מצד שני האוכל המדהים שיש במונאר מגדיר אותם מבחינתי כמסעדת שף בכל דרך שיש.

 על המטבח אמונים שני חבר׳ה מדהימים שמשלימים אחד את השני לסוג של הגבר המושלם, האחד הוא הבשלן והחולם שמביא את הרעיונות והחולומות לכדי ביצוע,  והשני תמיר מיכאלי הוא המגשים, שיוצא ללקט אל חקלאים בכל הארץ מיני עשבי תיבול וירקות אורגניים שענר השף חולם עליהם בלילה. ביחד הם יצרו פנינה קולינרית מענגת שאתם חייבים לטעום.

 המטבח של מונאר מייצג בעיקר את דרום הודו, טעמים עדינים,ללא בשר או דגים, כל המנות מוכנות מחומרי גלם טריים, רובם אורגניים, כאלו שנלקחו אישית מחלקאים שונים שתמיר ליקט, לכל מנה יש טוויסט מרענן וטעמים ייחודים. התפריט כמעט כולו נטול גלוטן. בצק הדוסה, האוטפאם והאידלי מוכנים מאורז ועדשים שמתסיסים במקום. ללא טיפת קמח, ממש כמו בהודו, רוב השמן  בו הוא שמן ענבים או שמן זית ואיכשהו האוכל לא משדר דיאטה או בריאות אלא בית ונחמה, צבעוניות וחשיבה.

 מה אוכלים?

אין מה לעשות- נתחיל מהמסאלה דוסה ולא רק בגלל שבאים למונאר בגלל המנה המופלאה הזו לא מעט אנשים אלא בגלל הטקסיות המקסימה של הגשת המנה, קודם כל יפרש לפניכם עלה בננה ענקי ועל יעמיסו מריחה נדיבה של קארי חרפרף, צ’אטני מנגו חריף, צ׳אטני מעגבניות. ואחד  נפלא מקוקוס שמעדן את כל הסיפור. ליד כל זה תבשיל סמבר מירקות ואז תגיע המסאלה דוסה- כקרפ ענקי שנעשה מהתססה של אורז ועדשים, מקופל לשתיים וממולא בתבשיל תפוחי אדמה מתובל בעדינות. והכל הופך בפה פתאום לחוויה של טעמים מאוזנת ומושלמת שמעיפה את החך לחריפות ואז נרגע ושוב חריפות ואני מבינה פתאום שאני מגלה הודו אחרת, מתאהבת מחדש.
תוכלו למצוא פה מלאי כופתא, קארי תרד, קארי ירוקים ובכלל יש המון דגש על קארי טרי שמשתנה ללא הרף, שימוש בירקות עונתיים כגון בטטה צלויה על יוגורט וקשיו וסלט שיעיף אתכם, הגבינות הן אורגניות , הבמיה הטריה חוגגת בשלל תבשילים, התבלינים היבשים מופיעים במגוון דרכים כגון ערימה של זרעי כוסברה צלויים על סלט במיה, מנה נוספת ומפתיעה היא של כופתאות שמנמנות, מאודות שנקראית אידלי טבולות בצ’אטני של עגבניות וקוקוס, ויש עוד שלל של מנות והכל עונתי ורענן- בעיקר רענן וזו מבחינתי המילה שעוטפת את כל המקום והסיפור הזה. ענר ותמיר מנקים מהאוכל ההודי את הכבדות, המוגזמות ומשאירים את הצבעוניות ומגלים שכבות חדשות של טעמים למטבח ההודי. אני מאוהבת (בשניהם אבל גם באוכל). ביקור חובה לכל אחד.

המקום פתוח בצהריים ובימי שלישי וחמישי בערב- שווה לעקוב אחריהם בפייסבוק

נחלת בנימין 68, תל אביב.

 
 
b,h
 

+ הוסף תגובה לכתבה    גירסה להדפסה    שלח לחבר

הוספת תגובה לכתבה "הודו קצת אחרת / האיש שבא לסעוד"

* השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה.

תגובות הגולשים

היכל התרבות