גלות מצרים כמשל לגלות ישראל
פרשת השבוע ”בהעלותך” עמוסת האירועים מלמדת אותנו עד כמה קשה להשליט סדר ולהשכין ותובנות באוסף של תערובת אנשים, שזה עתה יצאו ממצרים או לחילופין מגלויות שונות
מאת ארנון רוזנבלום, מרצה, מדריך ומנחה סדנאות ב"מחשב ומחשבה"
פרשת השבוע "בהעלותך" מתחילה בפסוק: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" בהעלתך? למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכאשר ראה אהרן את חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עימם בחנוכה – לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
על שום שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עלייה: שצריך להדליק עד שתהיה שלהבת עולה מאליה: "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה". מסתבר שעשיית המנורה הייתה קשה להבנה, ולכן הראה לו למשה מעין תמונה – וזה מעשה המנורה שהראהו הקדוש ברוך הוא באצבע לפי שנתקשה בה, לכך נאמר וזה: מקשה. כתבנית אשר הראהו בהר, כמו שנאמר (שמות כה, מ): "וראה ועשה וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה".
מכיוון שבני ישראל היו נוסעים, היה עמוד הענן מתקפל ונמשך. הם תקעו, הריעו ותקעו, ולא היה מהלך עד שמשה אומר: "קומה ה’, ונסע דגל מחנה יהודה, וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה וְלֹא יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי יְהוָה יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְהוָה יִסָּעוּ".
הקריאות לאיסוף העם ואו תחילת המסע למלחמה או ליום שמחה כללו ציווי של אלוהים למשה: א’: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ב’: עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת". עשה לך – שיהיו תוקעין ותקראם לאסף אליך, תקראם על ידי חצוצרות: למסע את המחנות. ג’: "וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".
ותקעו בהן – בשתיהן והוא סימן למקרא העדה, ואם באחת יתקעו, הוא סימן למקרא הנשיאים, וכן הלאה. כל תקיעה ומשמעותה: "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה", ותקעתם תרועה – סימן מסע המחנות תקיעה תרועה ותקיעה, כך הוא נדרש בספרי מן המקראות היתרים (רש"י).
ודבר נפלא נוסף הוא סידור המחנות ותחילת תנועתם: יג: "וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה. יד: וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וכו’. כל שבט קיבל את מיקומו בחניה מסביב למשכן ועל פי סדר זה נסעו. ואסור לשכוח שהיה מאסף לכל המחנות. לפי תלמוד ירושלמי, היה שבטו של דן מרבה באכלוסין והיה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו (במדבר ב, יז). בקטע שלפני תיאור תנועות המסעות, פונה משה ומציע ליתרו המופיע בשמו הנוסף – חובב – להצטרף למסעות בני ישראל, ומבטיח לו מכל טוב שינחל העם בהגיעו לארץ המובטחת. תשובתו של חובב הלא הוא יתרו, היא: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ". יתרו מוותר ומחליט לחזור אל מקום מוצאו.
אך לפני תחילת התנועה של המחנה העצום הזה, מוציא משה קריאה נרגשת אל הקב"ה: לה: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ". ויהי בנסע הארן – עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו, נכתב כאן. לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים, היה משה אומר: עמוד והמתן לנו, ואל תתרחק יותר, ובמדרש נכתב: ויפוצו אויביך: וינסו משנאיך. אלו הרודפים: משנאיך.
בהמשך פרק רב אירועים זה מופיעה פרשת בני העם, המתאוננים על מיעוט המזון ומזכירים למשה את השפע שהיה להם במצרים. א: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". ויהי העם כמתאננים. אין העם אלא רשעים. וכן הוא אומר (שמות יז, ד) מה אעשה לעם הזה, האומרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ".
לאחר אירועים אלו ונוספים, יוצא הקב"ה אל העם בהצהרה לא רגילה. "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ". שמעו נא דברי – אין נא אלא לשון בקשה. אם יהיו לכם נביאים: ה’ במראה אליו אתודע. שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה, אלא בחלום וחזיון: "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט".
מכאן אנו למדים עד כמה קשה להשליט סדר ולהשכין ותובנות באוסף של תערובת אנשים, שזה עתה יצאו ממצרים או לחילופין מגלויות שונות. וכמספר השבטים והגלויות, כך מספר התלונות. ולא צריך להרחיק עד למדבר מספיק להקשיב לשופרות ערוצי ’התשקורת’, ’המתיימרים’ להיות "שופרי העם". והם כמו אותו אספסוף שהתלווה לעם ביציאתו ממצרים ולהבין שהגלויות עדיין בתוכנו.
ותפילתי היא: מי ייתן ותובנות אלו יגיעו לעם ישראל שבארצו כיום, ותנוח דעת המתלוננים. וחשוב מאוד שנזכור שאין לנו את משה לשאת אליו תלונות, ומכאן שהתלונות ’נישאות ברוח’ לכל עבר. אם בעזרת השם נפנים נקודה זו, נצליח לשנס מותנים כעם אחד ואיש אחד לאהבת העם והארץ.
בברכת שבת שלום
ארנון רוזנבלום, "מחשב ומחשבה"
posithink.il@gmail.com
עע.jpg)
