הציבור מחפש תשובות, ”הנציגים” דוממים
פעיל הציבור, רואה החשבון והמשפטן ולדימיר בליאק, תוהה מדוע נציגי הציבור בדירקטוריון סחלבים אינם משמיעים את קולם, ועדיין לא מעכל כיצד קרה שחברותו בדירקטוריון בוטלה בגלל ”זיקה פוליטית” ובו זמנית מינויו של יו”ר סניף מפלגה בעיר אושר ללא קושי
לפני שלוש שנים, אחרי הבחירות המוניציפליות, נבחרתי לשמש כנציג ציבור בדירקטוריון עמותת "עירוני מודיעין", המתפעלת קבוצות ספורט בעיר. כמובן, בהתנדבות מלאה.
על פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים, דירקטוריון חברה/עמותה עירונית מורכב בחלקים שווים מחברי מועצת העיר, גורמים מקצועיים מטעם העירייה ו"נציגי ציבור". בישיבה הראשונה שהשתתפתי בה, נבחרתי לעמוד בראש וועדת הכספים. סברתי, כי בתור רואה חשבון, המלווה במשך שנים רבות מוסדות ללא כוונת רווח, יש לי מה לתרום למערכת העירונית. נכנסתי לפעילות עם הרבה רצון טוב ומוטיבציה גבוהה. הספקתי לקיים כמה פגישות עבודה חשובות ופוריות עם מנהל מחלקת הספורט העירונית, ולפתע קיבלתי הודעה, כי משרד הפנים מבטל את המינוי בשל "הזיקה הפוליטית" שיש לי למפלגת יש עתיד (התמודדתי מטעמה למועצת העיר). זיקה אותה פירטתי כמובן בשאלונים שהגשתי בעת המינוי.
התאכזבתי וגם תהיתי – מה הוא בעצם "נציג ציבור" בחברה עירונית? הרי ברור שכל מועמד ממונה מטעמה של סיעה כזאת או אחרת. אלו שיקולים באמת מנחים את פקידי משרד הפנים? האם הם שוקלים את ההתאמה המקצועית של המועמד לתפקיד? התהיות שלי גברו כאשר מספר שבועות לאחר מכן נודע לי, כי יו"ר סניף מפלגה, אשר מיוצגת במועצת העיר מודיעין מכבים רעות, נבחר לכהן בדירקטוריון של חברה עירונית גדולה. ככל הנראה, כפי שזה נהוג בישראל, ישנן גישות שונות ל"זיקות", ומועמדים רצויים יותר ורצויים פחות. כך או אחרת, הכהונה הקצרה שלי בדירקטוריון עירוני הסתיימה תוך זמן קצר.
נזכרתי בזה לאחרונה עם פרוץ "מחאת הצהרונים" ברחבי הארץ בכלל ובמודיעין בפרט. לא מעט טענות הועלו כנגד עמותת סחלבים העירונית, המתפעלת את הצהרונים בעיר. מדובר בין היתר על כך, כי "סחלבים" מנצלים את העודף שנוצר מתפעול צהרונים, למטרות נוספות. טענה נוספת שהועלתה – "היעדר שקיפות". חשוב לציין, כי אינני מכיר את הנתונים. באופן עיקרוני, בהנחה שישנו עודף מהפעלת צהרונים, ייתכן ולגיטימי לנצלו לפרויקטים אחרים. לא פוסל את זה על הסף, היות ולגוף כמו סחלבים ישנן מטרות רבות ופעילות ענפה.
על כל פנים, השקיפות חייבת להיות נר לרגליו של כל גוף עירוני. בכל ההיבטים. ודאי כאשר נוצרת מחלוקת או מחאה. אין לי ציפיות גבוהות בנושא מנציגי העירייה. נוסף על כך, אני שם כרגע בצד את נבחרי הציבור – חברי מועצת העיר. ראיתי את אחד מסגני ראש העיר מסתובב בקניון ומסביר, מדוע "גזל צהרונים" זה דבר רע. מוטב אם היה עושה את זה בישיבות המועצה או בלשכתו של ראש העיר, אך פוליטיקאים הם כמו פוליטיקאים – לעיתים רוח הפופוליזם מחפה על הכל.
אך היכן נציגי הציבור? הרי תפקידם בדירקטוריונים מקבל משנה משמעות מול מחאה מתגברת. אגב, משפטית לא לגמרי ברור, מה חובותיהם לגבי "הציבור", שהם אמורים לייצג אותו. האם חובת הנאמנות של נציג ציבור בדירקטוריון כלפי הגוף העירוני גוברת על חובת הנאמנות כלפי התושבים? לכאורה, לא אמורה להיות כאן סתירה. בפרקטיקה לעיתים נוצרים מצבים מורכבים יותר.
בסחלבים מכהנים כיום חמישה נציגי ציבור. אינני מכיר אותם אישית. ייתכן ומדובר באנשים מצוינים, ראויים ומקצועיים. מה שכן – קולם אינו נשמע במחאה הזאת. מה עמדתם? האם לדעתם המחאה מוצדקת? מהי האמירה שלהם בנושא השקיפות? ראוי ונכון שהתושבים ייחשפו לעמדתם. הרי מי צריך "נציג ציבור" שאינו קשוב לרחשי הלב של הציבור עצמו?
עע.jpg)
