הצעה שאי אפשר לסרב 2
 
 

נציגי הציבור היהודיים הראשונים

פרשת השבוע ”במדבר” מתארת את מפקד האוכלוסין במדבר, המתקיים על פי הנחיה אלוהית

ייצוג של כל אחד מ-12 השבטים על חלון זכוכית בית כנס
שאלה לש.י.ל

 

פרשת השבוע "במדבר" הפותחת את ספר "במדבר" עוסקת בחלקה הראשון במפקד אוכלוסיית יוצאי מצרים, על פי הנחיה אלוהית. במפקד מתפקדים כל השבטים, מלבד שבט לוי שמתפקד במפקד נפרד, ובאותה הזדמנות מוסברת הסיבה לכך: הפיכתם למשרתים בקודש וקבלת תפקיד מנהיגי העם. בחלקה הראשון של פרשת "במדבר" נאמר כי בשנה השנייה ליציאתם של בני ישראל ממצרים נערך מפקד אוכלוסין ראשון של בני ישראל, הלוא הוא דור יוצאי מצרים, וייתכן שהוא המפקד הראשון הידוע בהיסטוריה האנושית, כאשר חשוב לשים לב לכך שגם תאריך ביצועו ניתן כאן במדויק.

בסיכום המפקד, שנערך בניהולם של משה, אהרון ונשיאי השבטים, נספרו בסך הכל 603,550 אלף מבני עשרים שנה ומעלה, ואילו שבט לוי לא השתתף במפקד זה על פי ציווי האלוקים. לאחר מפקד כל העם על שבטיו, נערך מפקד מיוחד ללויים והפקדתם על שרותם המיוחד, עבודתם במשכן: "ואתה הפקד את הלוי על משכן העדות ... ועל כל אשר לו". מכאן ניתן להבין שכל עולמו של העם הוא המחנה, ועובדי המשכן הם הרשות המרכזית של העם.

ללא ספק, הטלת התפקיד עליהם יוצרת לראשונה שררה, המצויה בכל בעלי תפקידים המייצגים את הרשות. כלומר, ברגע שהוטלו על הלויים פונקציות ציבוריות, הרי שהם נעשו נציגי ה’משטר’, וכך למעשה קמה לה רשות ניהולית. הרשות הניהולית היא כורח, ויש לקיימה, אך חז"ל מציינים שיש להתייחס  אליה בחשדנות, מתוך ההנחה שכל שליט הופך להיות מועד בניסיון ועלול להפוך ליבו לרשע. ואנו נזכרים בדברי התנאים (פרקי אבות ב/ג): "הוו זהירין ברשות. וכן אל תתוודע לרשות (אבות א/י)". הדברים אמורים כלפי כל שלטון, לרבות  על שלטון יהודי על יהודים וכל שכן על שאינם יהודים.

חז"ל ראו את הסכנה בעצם העובדה שבני אדם מסוימים מוסמכים לשלוט על בני אדם אחרים. שהרי אין דבר העלול להשחית את האדם כאשר ניתנים לו הכוח והסמכות לשלוט על בני  אדם אחרים. אפילו בשיטה הנקראת דמוקרטיה בה העם בוחר  ומסמיך אנשים מסוימים  להנהיגו. ובדרך כלל, הרי הנבחר צריך לעמוד בניסיון "האם להפוך את הסמכות שניתנה לו למען צרכי הציבור או לסיפוק הנאתו וצרכיו הוא". גם הוגי דעות מאומות העולם כמו עמנואל  קאנט, שלא הכיר את דברי חז"ל, אומר בלשונו: "כוח השיפוט שבידי האדם מעביר אותו תמיד על חופש שיפוטה של תבונתו".

יהיה הפירוש אשר יהיה, הוא מעלה את המתח והשניות הקיימים בתפקידים ציבוריים. העיסוק ב’צורכי ציבור’ נושא עמו, יחד עם העבודה למען הכלל, גם את הפיתוי לשררה, להפעלת כוח וסמכות על הזולת ולניצול הקרבה לקופה הציבורית – וכמה מהאירועים החדשותיים האחרונים יעידו על כך.

במקומות רבים בתלמוד נמתחת ביקורת על אנשי ראש הגולה הרודים בציבור, אך הם לא לבד: גם שלטון ה"פרנסים" בקהילות יהודיות רבות בימי הביניים ובעת החדשה זכה לביקורות חריפות מתוככי החברה היהודית – במיוחד כאשר אלו התנהגו בדרך אלימה או נצלנית.

על כן קבע ה’ שהמעשר שבני ישראל מפרישים מהתבואה יינתן ללויים. בתורה כתובים שני נימוקים שונים לקביעה זו: (במדבר יח/21: "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. בפסוק זה, המעשר הוא שכר על עבודתם של הלויים באוהל מועד שמתבטאת בסיכון רב. בפסוק "וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת", נאמר שבני לוי צריכים להיות פנויים לתפקידם באוהל מועד, ולכן לא יקבלו נחלה בארץ ישראל. המעשר הוא גם פיצוי על כך שאין להם נחל – "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לה’ תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה, עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה" (במדבר יח/24).   

ומפרשים שואלים: האם המעשר הוא שכר על עבודה או פיצוי על הנחלה, ופירוש זה מדגיש את החובה לפצות אנשים שאין להם קרקע, והוא מתאים לפרשת המעשר בספר דברים,  "וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ; לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". לפי פירוש זה, גם בימינו יש לתת פיצוי לאנשים שאין להם קרקע – בצורה של מס ערך קרקע שיחולק כדיבידנד חברתי (ראו: הצעה לשיטה כלכלית חדשה מקראית), שיקבלו למחייתם משאר השבטים. ואפשר לפרש שהסיבתיות היא הפוכה: ה’ רצה שהלויים יעבדו במקדש, ולכן קבע שלא תהיה להם נחלה – על מנת שלא יצברו בידם כוח. פירוש זה מדגיש את החשיבות של הפרדת רשויות – הפרדה בין הכוח הרוחני של הלויים לבין הכוח החומרי של בעלי הקרקעות. זאת בניגוד למצרים, שם הכהנים החזיקו בידם את כל הכוח, כולל הקרקעות, גם קצבה קבועה מהמלך, וגם פטור ממיסים: "כתוב על יוסף: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה, כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה, עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם. וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם (בראשית מז/26/22).

לסיכום, כפי ’השם’ בחר את שבט הלוי בתוך אחיהם לעבודתם במקדש, לכן היה חסדו עליהם לתת להם מחייתם דרך כבוד, ובעצם ההנחיה שלפיה לשבט לוי לא תהיה נחלה עשתה מעשה גדול כדי שלא יוכלו לצבור רכוש, ועוד ניתנה הנחיה שעם ישראל –  במקרה זה כל שאר השבטים – יפרנסו את המשרתים בקודש על ידי ’תרומות ומעשרות’. גם היום מבקשים ממי שניבחר לכנסת לוותר על עסקיו האחרים, ובכך יתמקד בעבודתו הציבורית .

ידוע שללויים היה גם תפקיד נוסף לא פחות חשוב: העבודה הרוחנית. הלווים היו מלווים בשירה את עבודת המקדש, וידוע שהתמחו בנגינה על כלי נגינה שונים. הנעימות והמנגינות אבדו לנו מהסיבה שלא היו תווים ולא תקליטורים, וחבל על כך. נזכור שגם בימינו עבודה כלשהי אם איננה נעשית בשאר רוח ובהשקעה רוחנית לכל מה שאנו עושים וללא חיבור לנשמה, הרי אנו רק עובדים ששורש המילה ’עבדים’. נכון שמאז מעמד הר סיני אנו נקראים ’עבדי השם’, אלא שזה תיאור של עבדות רוחנית מרצון. כל עבודה אחרת היא עבודה פיזית בלבד. והיה אם נפתח בתוכנו מודעות לכך ונבין שהברכה שורה ומוכפלת כאשר שניהם – הרוח והחומר – עושים אגודה אחת-אלומה אחת, כמוה כתבואה הנקצרת ונאגדת בימים אלה לקראת חג השבועות הקרב ובא.

ואסיים כרגיל בהבאת משאלה: מי ייתן והיינו כולנו אגודה אחת!

חג שבועות שמח

ארנון "מחשב ומחשבה"

posithink.il@gmail.com